שיער המכסה שיער, היתכן?

שאלה

יש לי שאלה לגבי פאה נכרית לאשה נשואה. הרבה מציבור הנשים המקפידות על ההלכה. אולי אפילו רוב ציבור הנשים הנ"ל חובשות פאה נכרית [אשתי בתוכן].

לאחר כל הפלפולים וההסברים. זה לא זה. כשרוצים כיסוי לשערות לא שמים שערות נוספות. ס'יגייט נישט. זה לא הולך. נו. מה קורה כאן? התשובה לדעתי פשוטה, ותתקנו אותי אם אני טועה.

בעת החדשה בטלה הרלוונטיות של כיסוי שערות הראש. זה כבר לא מקומות מכוסים. אין זו חריגה בעולם הכללי כאשר אשה הולכת פרועת ראש. רק מה? אסור. פה באה היצירתיות בדמות הפאה על אורכיה השונים. שמהווה 'חלות דין כיסוי ראש'. ובזה נסתתמו טענותיו של איסור פריעת הראש.

[נ.ב. גם פאה שאסורה משום שאינה צנועה, תורף האיסור הוא משום 'בגד אדום' ולא משום העדר כיסוי. מה שמשתרבב לשיח ש'אין זה נחשב כיסוי' הוא טעות לענ"ד].

האם אני צודק?

תשובה

הדברים שלך נשענים על הנחה שסיבת כיסוי הראש היא משום צניעות, היות והשיער הוא פריצות, לכן דרשה התורה לכסותו. בהתאם לכך אתה מסיק דברים שונים. אבל זוהי טעות.

שיער אינו דבר פריצות וערווה

ראשית, מהרמב"ם משמע בפירוש ששיער אינו פריצות כלל (כי התיר לקרוא ק"ש כנגדו, ואסר לקרוא כנגד שאר איברים), וגם הגמ' עצמה נצרכה להביא פסוק מיוחד לאסור לקרוא קריאת שמע מול שיער שרגיל להיות מכוסה (כמובא ברא"ש בברכות שם), "שערך כעדר העיזים", ולא הסתפקה בעצם מצוות כיסוי הראש, וגם מזה מוכח שהטעם אינו כלל משום צניעות.

ואם הטעם היה משום צניעות, לא היה שום היתר לרווקות ללכת ב"פריצות" ולגלות את שערותיהן. אלא "שיער באשה ערווה" רק בנוהגת לכסותו, ותו לא, ולכן התירו לרווקות.

שיער נאסר בגילוי משום גזירת הכתוב

שנית: לדעת הגאון רבי אהרן וירמש זצ"ל, רב ואב"ד בעיר מיץ, מתלמידיו הגדולים של בעל "שאגת אריה", בספרו "מאורי אור" (חלק "קן טהור" למסכת נדרים דף ל', וחלק "באר שבע" למסכת שבת דף ס"ד. נדפס בשנת תקע"ט), איסור גילוי ראש הוא גזירת הכתוב – ללא טעם: "וגם החוש מכחיש, דשיער אינו הרהור כגילוי שוק וקול זמר. והלא לא אסרו לקרות כנגד פנים יפות. אלא על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה, ואינו תימהון דוקא במחובר. וכמו בשיער אשה מונח לפניו, אינו כלום. וכמה דברים שלא נגלו טעמם… אלא טעמם ונימוקם עמם".

הטעם המובא בגמרא – משום קללה

וכשאנחנו בכל זאת מחפשים טעם, הרי עיקר הטעם מובא בגמ' בעירובין (דף ק:), "עשר קללות נתקללה חוה, ואחת מהם עטופה כאבל", ופירש רש"י "בושה לצאת בראשה פרוע". הרי שזו קללה ותו לא, ולא ציווי מחמת שהשיער יש בו פריצות. מפתיע גם לראות מה שכתב הגאון רבי יוסף חיים, ה"בן איש חי", בעירובין שם, בספרו "בן יהוידע":

"כי אתא רב דימי אמר עטופה כאבל [פירוש, אחת הקללות שנתקללה חוה וכל הנשים, שעטופה כאבל ובושה לפרוע שיער ראשה]. ונראה לי בס"ד, כי הני אינם קללות גמורות, דכיסוי הראש יש כמה נשים דניחא להו ביה, כדי לעשות תכשיטין וקישוטין נאים בכיסוי הראש שלהם". כלומר, הבן איש חי לא הבין שעיקר הטעם הוא צניעות ולא קישוטים ותכשיטים נאים, אלא "קללה" בעלמא שאינה קללה גמורה, כי הנשים מוצאות להן פתרונות (ובדור הפרוץ הזה היתה סייעתא דשמיא מיוחדת למציאת פתרון נאה – פאה).

הטעם המובא בכתובות – שהאשה לא תתנוול

כמו כן, הטעם המובא ברש"י על הגמרא בכתובות (דף עב:), הוא שפריעת שיער היא ניוול לאשה, ולכן נצטוותה לכסות שערה. ולפי הטעם שכתב רש"י, שכל ענין כסוי הראש בא למנוע ניוול, ולפי זה אין בעיה עם פאה, וכמו שכתב הגאון הגדול רבי יצחק עבאדי שליט"א, מגדולי תלמידי החזו"א והגר"א קוטלר, בשו"ת אור יצחק סימן ג':

"ובענין פאה נכרית לאשת איש אי שרי או לא, הנה לפי מה שכתבנו שכל הטעם של כיסוי הראש הוא שלא תיראה מנוולת, וא"כ בפאה נכרית הרי היא מקיימת מצוות הכיסוי שאינה נראית מנוולת, ואדרבה פאה נכרית הרי היא כקליעה, ובקליעה כבר הבאנו ראיה מהגמ' לעיל דזה נוי לאשה והיפך מניוול.

ואף שמשמעות כמה ספרים נראה שטעם כיסוי הראש הוא כדי שלא להראות יופיה, הנה הוא טעות גמור, ומזה יצא להם שאם היא לובשת פאה נכרית יפה זה עוד יותר גרוע, וההיפך הוא האמת.

והנה כתוב מפורש בגמ' (שבת צה.) ויבן ה' אלהים את הצלע, מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם, ע"כ. הרי דהשערות כשהם קלועות הוי נוי, והרי היא מקיימת שני דברים, גם כיסוי הראש וגם שתיראה נאה, וכמו אלה שמכסות ראשיהן במטפחת או בכובע, וכידוע שגם באלה יש מכל המינים, יפים יותר ויפים פחות, ובוודאי שלא יעלה על הדעת לומר לאשה ללבוש מה שפחות יפה, וכל אשה עם הטעם שלה, והרי כל בנות ישראל בנות מלכים הן וראויות הן לאיצטלה היפה ביותר.

ואף שיש פאה נכרית כזאת שבאמת האשה נראית בהם מנוולת על ידה, באופן שהשערות מפוזרות לכאן ולכאן ולכל ד' רוחות השמים, מ"מ הרי את ראשה היא כיסתה, והרי היא כלובשת בגד שמנוול אותה [שהרי אין זה שיער מחובר], וזה לא נוגע לדין כיסוי הראש".

בזמננו – לכאורה היה אפשר להתיר גילוי הראש לגמרי

וכעת לדבריך: "בעת החדשה בטלה הרלוונטיות של כיסוי שערות הראש. זה כבר לא מקומות מכוסים". ממש כך כתבו גדולי הפוסקים, שלמעשה היו צריכים להתיר לגמרי לגלות את הראש בזמנינו, ורק משום גזירת הכתוב, נותר האיסור על כנו.

כך כתב מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל בשו"ת "שמש ומגן" (אה"ע ח"ב סימן ט"ז):

"ואם באנו לשפוט לפי ההגיון והסברה, כבר כתבתי בספרי תבואות שמש חלק אה"ע (סי' קל"ח), שאין שום הרהור כלל בגילוי הראש בזמנינו גם בנשואות, דאיזה שכל והגיון יאמר דשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של קידושין לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש? וקרוב להיות הדבר בהיפך, שקודם נישואין יש מקום להרהור כיון שהיא מותרת וחזיא לנישואין לכל גבר. לא כן אחר הנישואין דלא חזיא והיא מיוחדת לבעלה, ההרהור פחות הרבה כיון שיודע שאי אפשר להשיגה, וכמש"כ הראב"ע גבי לא תחמוד. וזה היה בימי קדם שהנשואות היו מכסות ראשן, ואם תראה אותה אח"כ מגולה, יש שינוי בגוף וראיה חדשה ויש בזה הרהור, אבל בזמן שלא נשתנה בה שום דבר, גם שיהיה באיסור, אבל לגבי ההרהור לא התחדש שום דבר.

והאיסור שלה לא מפני הרואים, אלא מפני החציפות שעושה בגילוי ראש, שדרך הנשים לכסות במטפחת או בפאה נכרית והיא נשארה מגולה, ועוברת על דת משה, ולכן די לנו לקבל את מה שאסרה תורה בפירוש בגילוי שערה ממש, ואף שהיום פג הטעם דחציפות כיון שהכל עושין כך, עכ"ז גזירה דאורייתא נקבל. אבל אין לנו להוסיף עליה שום דבר קטן או גדול, כיון דבעיקרא דמילתא אין כאן חציפות ואין הרהור".

אין שום הרהור כיום בשיער אשה

כך כתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א בשו"ת "דת והלכה" (סימן א'):

"ומהאחרונים שדנו שגילוי שערות מביא לידי הרהור וכבגדי צבעונין שלה, וזהו שורש חיוב כיסוי הראש באשה, וא"כ אפי' יש עלה פאה נכרית כיון שאינו מכיר מיד שזוהי פאה הלוא בא לידי הרהור, ומהאי טעמא גופא פירשו דלא מהני פאה נכרית, שמחויבת לכסות אפי' הפאה נכרית שלה, מטעם זה אין לאסור בזמנינו כלל. שאם שורש איסור גילוי שערות מפני שמהרהר בה, בזמנינו שכל הנשים פרועות ראש רחמנא ליצלן אינו מהרהר כלל, והוה לן להתיר לגמרי איסור פריעת ראש בזה הזמן".

המהרהר, לא מחמת שיער גלוי

כך כתב הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל, רבה של חיפה:

"מידי הוא טעמא בבתולות משום שאין הרהור ברגיל לראות, הוא הדין בנשואות הרגילות האידנא, אין הרהור ברגיל, וכל אדם מבשרו יחזה, שרואה נשים עוברות לפניו יום ויום בראש מגולה, ואינו שם לבו להן ומהרהר. והמהרהר, לא מחמת שיער גלוי מהרהר".

הגר"ע יוסף מסכים: בשיער בימינו אין הרהור כלל (וקל וחומר בפאה)

ומעין זה כתב גם הגר"ע יוסף זצ"ל, בשו"ת יביע אומר (חלק ו' סימן י"ג):

"לכאורה נראה שמכיון שנשים אלה רגילות לצאת לרשות הרבים בגילוי ראש, ודרכן בכך, אין בזה משום הרהור… וכעין מ"ש ראבי"ה (סי' ע"ו) דהני מילי בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שיער לא חיישינן דליכא הרהור בכה"ג. וכן בקולה לרגיל בו. וכ"ה בהגמ"י (ספ"ג מה' ק"ש). ובמרדכי (פ"ג דברכות סי' פ'). וכן פסק הרא"ש והטוש"ע לגבי שיער בתולות… יש לחלק בין גילוי שוק באשה שלא הותר מעולם גם לבתולות פנויות, לשיער שהותר בבתולות פנויות, וא"כ י"ל דלא שכיח הרהור כ"כ בזה… והכי נמי לענין זה, ודוקא בזמנם שלא היו רואים אשה בחוץ שכל כבודה בת מלך פנימה, ובראיית אשה מיד באים לידי הרהור במחשבה שבלב, משא"כ עתה שהנשים עוסקות במשא ומתן, ומורגלות בינינו, ואין האדם מתפעל בראייתן ובשיחתן לבוא לידי הרהור… נשים שהורגלו לצאת לרה"ר בגילוי הראש, וכל אדם העובר ברה"ר יראה כהנה וכהנה, ואין הרהור מצוי כ"כ בזה מרוב הרגלן בינינו, אין בזה משום שיער באשה ערוה אע"פ שעושות כן שלא ברצון חכמים, דלגבי דידן הו"ל כבתולות שרגילות בכך".
מודעות פרסומת

מתויג:, , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: