"סיפורים קטנים על אנשים גדולים" – אמת או שקר?

שאלה

קיבלתי מחברה שלי לעבודה חוברת צבעונית ויפה, עם המון סיפורים של נשים שהחליפו מפאה למטפחת וראו ישועות. שם החוברת: "סיפורים קטנים על מעשים גדולים 2". בגלל שאני לובשת פאה בקביעות וחושבת שזה בסדר גמור, ובעלי מאוד אוהב איך שאני נראית עם פאה, החלטתי לברר את הענין עד הסוף. התקשרתי לטלפונים שרשומים בחוברת, ואני מצטערת לומר, זה פשוט שקר! ברוב הטלפונים לא היה מענה בכלל (הקו לא זמין), רק בטלפון אחד ענתה לי מישהי, שאמרה שהיא לא מכירה את הסיפור (!!) אבל בעלה יותר מתמצא… שאלתי אותה איך זה יכול להיות שסיפור שמתפרסם במליון חוברות והטלפון שלה רשום כבעלת הסיפור, והיא לא מכירה?? בתגובה היא נתנה לי הרצאה למה פאה זה אסור והפוסקים התירו רק בחצר…

תשובה

למרבה הצער, מה שאת מתארת היא תופעה ידועה של זיופים ושקרים מבית עסקני הפאות למיניהם, שלצורך הענין ממציאים אלפי סיפורים, עם נשים כאלה ואחרות שמוכנות לנדב את הטלפון שלהם, וכולם מוכנים לשקר ולרמות מפני שהם חושבים שזה "לשם שמים" ולכן זה מותר ואפילו מצוה.

וישנה תופעה קשה מאוד, של תעמולנים המנסים להסית ולהדיח את האנשים התמימים ההולכים אחר רבותיהם, שהתירו פאה, או אף העדיפו פאה על מטפחת וכובע, ולצורך הענין הם מוציאים לאור אלפים ורבבות של עלונים וחוברות, עם דמגוגיות שונות ומשונות, תוך סילוף ממש של דברי הפוסקים, או כתיבת דברי זלזול איומים ונוראים כלפי אלה שהתירו, תוך קריאה לא ללכת אחר פסקיהם.

גדולי הדור זעקו על כך מרה. ועל זה כתב מרן הגרמ"י לפקוביץ זצ"ל במכתבו הנדיר והחריף:

"התעמולה שעושין בדבר, יש בה סכנה…"

ואלה דבריו: "בס"ד, י"ז סיון תשס"ד. למעלת כבוד הרב… על דבר אשר כמה שאלו בזה שחתמתי על כרוז שמשתמע ממנו קריאה להרחקת חבישת פאה נכרית, אפרש דעתי בענין.

הנה דבר פשוט שלא היתה כוונתי לחוות דעתי בעצם היתרון של הפאה הנכרית, אשר נידון זה כבר עלה על שולחן מלכים גדולי הדורות הקדמונים זי"ע, ומגדולי הדורות ז"ל היו שהנהיגו כן בביתם ונהרא נהרא ופשטיה, ובהרהור אחר פסקם יש בה פרצה.

ובאמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב, וכל מטרת החתימה היתה לבקשת קבוצה לחזק המנהגים שהנהיגו ע"פ אמותיהם והחיזוק היה בתרתי, האחד שלא יראו עצמן כיוצאים מן הכלל, ועוד והוא העיקר, שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים.

אבל התעמולה שעושין בדבר, יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין, ואין דעת תורה נוחה מזה שיצא ח"ו איזה פרצה, ואלו המבינים ישפיעו על השניים בכדי שהצניעות יהיה שמור בכלל ישראל".

"מחלה ירושלמית לומר דעות לרבנים"

גם הגאון רבי שמואל דוד הכהן מונק זצ"ל, רב דק"ק חרדים בחיפה וראש בית המדרש להוראה שם, במכתב שפורסם בקובץ "אהלי שם" (קובץ ט'), כתב מכתב חריף כנגד זה:

"ב"ה, חיפה ח' מרחשון תשל"ז לפ"ק. יהא שלמא רבה מן שמיא וחיים להרה"ג… אחר דרישת שלומו הטוב כמשפט. הנה כבר כתבתי בענין זה להראב"ד הגר"י וייס שליט"א, וגם לר' אלעזר בריזל שליט"א, אבל אחשוב שיהיה לתועלת שיתערבו בזה גם אנשים אחרים, שיש הכרח לסלק ממשמרת הצניעות את האנשים הנותנים חיתתם בארץ חיים, ורוצים לכוף רצונם על בעלי הוראה.

אמנם מחלה ירושלמית היא לומר דעות לרבנים, אבל עד הנה לא היה בדרך כלל דברי גנאי, ויש צורך להשתיק זאת ההנהגה בעודנה באיבה. אם לא יסלקו את האנשים האלה, יהא דין משמרת הצניעות כדין המזרחי וגרוע מזה, כי גם המזרחי רגיל לכוף דעותיו על רבנים.

מה שראיתי מתוך מכתבו של מעלת כבודו שכבר העיזו פניהם כלפי הפמ"ג (אולי עוד יעיזו כלפי מג"א ורמ"א) לא אבין בכלל, והרי המשנ"ב הוא שהסכים לפסק הפמ"ג, וא"כ לא בלבד על הפמ"ג אנו סומכין אלא אף על המשנ"ב.

ומה שטענו ששלטי הגיבורים מיירי בחצר דוקא, כבר שמעתי, ואיני מבין הרי זו ממש טענת החולק מהר"י קצנלנבוגן זצ"ל, ולא עלה על דעתו להפוך בזכותו של שלטי הגיבורים דמיירי בחצר דוקא. ומה שהעתיקו במודעה שלהם דברי המשנ"ב במקוטע, דהיינו הצד להחמיר ולא הצד להקל, זהו זיוף… זהו מה שבדקתי אחריהם והחלק יעיד על הכלל… ואכפול דברי שיש הכרח לסלק את האנשים הללו ממשמרת הצניעות".

איסור חלוקת עלונים שכאלה

יש איסור חמור לחלק עלונים וכיו"ב נגד לבישת פאה, במקום שהמו"צ המקומי מתיר או מחייב לבישת פאה. אע"פ שחתומים על העלון גדולי הדור!! וכן כתב הגאון רבי משה מאנדל שליט"א, רב ואב"ד דק"ק "בית מרדכי" פלעטבוש, בספר "שמחים לשמרו", וזה לשונו:

"מעשה שהיה לפני כמה שנים. הייתי באסיפת רבנים וראשי ישיבות, וקם אחד מהם ואמר שרוצה להוציא קול קורא, שגדול הדור פסק לאיסור, וביקש מכל הנאספים שיחתמו אף הם ויצטרפו לאיסור, מפני כבוד גדול הדור. ביקשתי רשות לדבר, ואמרתי להם: דעו, אם אחד מכם סובר שע"פ הלכה זה מותר, או יש ספק אצלו, או אינו יודע מה ההלכה, וחותם רק מפני כבוד גדול הדור, עובר על איסור "לא תענה על ריב לנטות" (עיין מנחת חינוך מצוה ע"ז: רוצה לומר, לא תאמר על הריב דבר לנטות, כלומר מצד הנטיה לבד אחר דיין הגדול או אחר הרוב, ולא מצד הבנתך. עכ"ל). ואפי' אם אחד מבין הרבנים הוא תלמיד של אותו גדול הדור, מותר לו לחלוק עליו (שו"ע יו"ד סי' רמ"ב ס"ג בהגה). ועוד יותר, אם יצא קול קורא לאיסור מגדול הדור ועוד רבנים וראשי ישיבות, אסור להכניס ה"הקול קורא" לקהילה או לבית מדרש שהמרא דאתרא שם פסק להתיר, כמבואר בגמ' (פסחים ל.) "ולידרוש להו, דהא שמואל כרבי שמעון סבירא ליה, אתריה דרב הוא". ע"כ. ומובן דרק "קול קורא" זה הוא שאסור להכניס, לפי שזה בגדר פסק דין, מה שאין כן ספרים או חיבורים מהרבנים האוסרים, זה מותר להכניס, לפי שהם מבארים הטעמים, ואדרבה יש מצוות לימוד וידיעת התורה, ואלו ואלו דברי אלהים חיים". עכ"ל (והגר"ח קניבסקי שליט"א כתב על ספר זה "כמדומה שעיינתי בו ולא מצאתי מה להעיר").

אינפלציה בסיפורי מתים קליניים ואוטיסטים

לאחרונה יש אינפלציה ב"מתים קליניים" עם סיפורים הזויים ביותר, שעיקרם זה הטפה נגד פאות. זו הדרך היחידה לשכנע את הציבור ללכת נגד פוסקי וגדולי הדור שהכריעו כי הפאה היא כיסוי מהודר ומצויין. מסבירים לאנשים שכביכול יש "ראיה משמים" נגד זה… וכך גם החלה האינפלציה ב"אוטיסטים". לאחר שהכרנו את גליה שדיברה דברי חיזוק אמיתיים ומעולם לא נכנסה למחלוקת הגדולים כן פאה לא פאה, ועוד אוטיסטים שכאלה, החל להפציע "דניאל" וחברו "בנימין" שלמרבה הפלא, מידי כמה "נבואות" הם משחררים כמה מילים על הפאות, ושוב פעם פאות… והכל בנוסח הרגיל והמוכר של עסקני הפאות, ש"מדברים מגרונם" של האוטיסטים המזוייפים.

הסיבה היא פשוטה – לציבור אין כלים לבדוק האם אכן מדובר באוטיסטים אמיתיים שמתקשרים ומוסרים מסרים מן השמים, או באנשים רמאים שיושבים וממציאים את כל השטויות האלה בשם האוטיסטים, כעוד דרך לשכנע אנשים תמימים. כך גם לגבי מתים קליניים, וכך גם לגבי "סיפורי ישועות".

יש לציין כי יש סיפורים שמבוססים על סיפורים אמיתיים, לדוגמא סיפור "הפיאנית" שנקברה והקיפו נחשים את קברה, מבוסס על סיפור שקרה באמת לפני שנים רבות, באשה שלא כיסתה את ראשה. גם הרב אמנון יצחק סיפר סיפור שכזה על אשה שהלכה עם פאה, בדרשה, קבל עם ועדה, כאשר במקור הסיפור (הספר ממנו הוא מקריא!) מדובר על אשה שהלכה בגילוי ראש לגמרי.

היחס הנכון ל"נבואות" שכאלה

כתב מרן הגר"ש משאש בשו"ת שמש ומגן ח"ב: "בעלי תורה היודעים ללמוד ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ויודעים מקורות הדברים, ומי ומי המתירין, בודאי לא יחזרו בהם. ואפי' משיח צדקנו לא בא לא לרחק ולא לקרב, ולא בשמים היא, אלא הוא בעצמו יפסוק בספיקא דרבנן להקל, ובפרט דסברת המתירין ברורה. וגם המחמירים עצמם מודים בזמנינו שנתפשט המנהג להקל, ואין בזה לא דת יהודית ולא מצות עשה ולא משום מנהג וכמו שנתבאר לעיל. ובש"ס (מנחות לד.), אם יבוא אליהו ויאמר שאין חולצין בסנדל אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל, עיין מהרי"ק".

ומכאן נלמד שאין לחשוש לדברי כמה מהאוטיסטים, שמפרסמים בשמם בספר הנקרא "דניאל" שאסור לנשים ללבוש פאה, ומפרסמים זאת גם בעלונים. כי גם לדעת המצדדים בדברי המוסר שלהם ואומרים כי דבריהם ירדו מן השמים וניתנה נבואה לשוטים, הרי כל זה הוא רק לגבי דברי מוסר, אבל בדברים הנוגעים להלכה, אין לנו אלא דברי הפוסקים, ולא בשמים היא. וראה בספר דניאל הנ"ל (חלק א' עמ' נ"ו ועמ' נ"ז), שכתבו שם בשם האוטיסטים שאסור לבתולות ללכת עם שיער שאינו אסוף, ונשים נשואות חייבות ללכת דוקא במטפחת ואסורות ללבוש כובע. ודברים אלו מנוגדים גם לדעת רוב הפוסקים האוסרים פאה, האם נניח את כל הפוסקים ונפסוק כדעת האוטיסטים?

וראה בספר "דרך שיחה" להגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א (שהוא שאלות ותשובות שנשאלו ע"י תלמידו, הרב אליהו מן שליט"א), שכתב וזה לשונו: "שאלה. יש מי שמצא עצה איך ליצור תקשורת עם האוטיסטים, והם מדברים כל מיני דברים, האם יש בזה ממש. תשובה: "שטותים והבלים!". בהזדמנות אחרת ביקשתי התייחסות מהרב שליט"א על מה שמדברים עם האוטיסטים, ומדברים כל מיני דברים, וביטל זאת מאוד, ואמר "הם מדברים מה ששומעים מהבית". שאלה: יש דברים שמעולם לא דברו מהם בבית, והם כן מדברים עליהם… תשובה: "אין בזה ממש!" ולא רצה הרב לשמוע מה שרציתי לומר לו, מה שדיברו על ענין מסויים…" עד כאן לשונו.

"שומר נפשו ירחק"

הצדיק מוהרא"ש כתב על כך דברים חריפים, במכתב מיום כ"ג שבט תשע"ב:

"בענין שפירסמו בשנים האחרונות שיש ילדים אוטיסטים וכו', שהם מגלים נסתרות וכו', והם יכולים לתקשר עם העולמות העליונים וכו', זה הכל דמיון אחד גדול, ועובדים על בני אדם, וסתם מבלבלים את דעת בני אדם, ומפחידים אותם בפחדים של הבל הבלים וכו' וכו', לנו יש את השולחן ערוך, ויהודי נקרא רק מי שמתנהג על פי הלכה, וכל אלו השטויות שנתפרסם לאחרונה, נכנס בעניני עונן ומנחש שמובא בטור ושולחן ערוך (יורה דעה סימן קע"ח וקע"ט) שהוא מעשה הגויים, עיין שם, ולכן שומר נפשו ירחק מזה".

ובפרט שהאוטיסטים במשך שנים רבות כתבו דברי טעם (עיין בספר "ונפשי יודעת מאוד", "גליה", וכו'), ודברו בשפה יפה, ומעולם "הציבור החרדי" לא היווה מטרה בשבילם, ודבריהם היו באופן כללי על הציבור היהודי, שצריך להתחזק בתורה ובמצוות, ותיארו בשפה יפה את העולם שיהיה בקרוב כשיגיע משיח.

ופתאום, בתקופה האחרונה (מאז הופיע "דניאל" ושות'), החלו כל המסרים להיות מופנים לציבור החרדי, ורבים מהם מדברים לפתע על "צניעות" ועל "פאה" (כאשר האוטיסטית גליה לא הזכירה זאת בכל מאות התיקשורים שהיו עמה), וכולם הפכו מלאים קללות ואיומים ותיאורים מחרידים על מה שיתרחש בתקופה הקרובה רח"ל, ופתיחת פה לשטן, והדבר ברור שאין זה אוטיסטים אלא אנשים אחרים כותבים בשמם את ה"מסרים", וד"ל.

ציטוטי שקר מתוך העלון – השקר בשם הגרש"ז אויערבאך

לאחר שראינו כי סיפורי ה"ישועות", האוטיסטים והמתים המזוייפים, כולם שקר וכזב, נבוא לבאר כמה וכמה ציטוטי שקר המופיעים בעלון הנ"ל.

השקר בשם הגרש"ז אוירבאך: "זה אצלי מאוס מאוד, כל האסונות באים מהפאות".

הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, בספר "שולחן שלמה" (חלק א' סי' ש"ג אות י"ב) כתב שמותר לאשה לצאת בפאה נכרית לרה"ר, ובספר "ועלהו לא יבול" (תשובות הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, חלק א' עמ' שי"ד) כתב שאסור למחות בנוהגות להקל כמשנה ברורה ולובשות פאה נכרית:

"פאה נכרית שבזמנינו חשיבא כעין כובע לצניעות ומותר לצאת בו לרה"ר [בשבת] אפי' לפנויות. וגבי מטפחת יפה בפנויה לכאורה יש לחשוש שתסיר להראות לחברתה, וכן בנשואה אם המטפחת על פאה נכרית" (שולחן שלמה). [ומשמע שדעתו להתיר, כי אם אסור משום דת יהודית, מהיכי תיתי להתיר יציאה בשבת].

לשאלת רב ישוב חרדי, "הנה בקהילתנו הלכו כל הנשים רק במטפחת, ועתה הגיעו אלינו… מחסידי חב"ד ההולכות בפאות, ורבים נתרעמו על כך… האם ראוי למחות בידם, כמובן בעדינות. ואף שידוע שחב"ד נהגו כן, אולם במקומותינו לא נהגו כזאת". ענה הגרש"ז בזה הלשון: "לא למחות בהנוהגים להקל כהמשנה ברורה, במקום ששומרי תורה נוהגים להקל, ולא למחות חס ושלום בנשי חב"ד" (ועלהו לא יבול).

העיד נכדו, הרב יהושע בורודיאנסקי שליט"א: "אימי מורתי תליט"א חובשת פאה עד היום הזה. כשדברתי פעמים רבות עם אימי שתחי', אמרה לי בכאב על הפרסומים כאילו היה אביה זצ"ל מתנגד לפאות: 'הרי הוא רכש מכספו, ללא אומר ודברים, שתי פאות עבורי לנישואי, וכן לנישואי אחיותיי שתחי', ואת שתי ידיו הקדושות הניח בברכה על ראשי העטור בפאה ערב כלולותי! וכי היה עולה על דעתינו לעשות ולסטות כלשהוא מדעת אבינו רוענו, שכל פניה ופניה שעשינו היה על פיו?'

את דברי דודי הגר"ש אויערבאך שליט"א על כרחינו לפרש שכונתו על הפאות הארוכות והבלתי צנועות (ולכן כתב שם שאביו זצ"ל כאב על הפאות שהתפשטו לאחרונה, והרי הפאות עצמם כבר פשטו עשרות שנים ויותר), ואמת שאכן על כך כאב בראותו את הפאות האסורות מתפשטות, והורה בפרוטרוט מה גדר שיעור היתרם וכבר נתפרסם בספרים ומכתבים.

סופו של דבר ברור ופשוט שדעתו היתה נוחה מכל בנותיו ונכדותיו וכו' וכו' וכלל ישראל החובשות פאות צנועות וכשרות לראשן. ודברי אאמו"ר שליט"א בשמו פשוטים, כי בקו הכללי הוא אחז שלא היה מן הראוי שזה יהיה כיסוי הראש, אבל עד כי יבא ינון לא העלה בדעתו לפקפק כלל על מנהג יראים ושלמים ואין להאריך עוד בפשוטות.

עוד רגע אדבר, הנה אאמו"ר [הגאון יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א. המעתיק] המשמש כרבם של מאות ואלפי תלמידי ישיבת קול תורה וכולל הר"ן רבות בשנים, אמר לי שהיות וטבעה של האשה להתייפות וכו', הנסיון מוכיח שאשה שלובשת מטפחת היא מבליטה את עצמה בצורות אחרות, ולכן בהחלט יש מעליותא לחבישת הפאה וכך ראוי לנהוג". עכ"ל.

ספר "הכתר והכבוד" / "עולמות של טוהר"

ציטוטי השקר בשם הגרש"ז אויערבאך, וכמו כן סיפור נוסף על האדמו"ר מבעלז ששלח לגיהנום נשים שהלכו ללא גרביים (משנה ברורה מפורש כותב שמעיקר הדין אין צורך בגרביים, ורק במקום שנהגו בכך יש להחמיר וללבוש גרביים), לקוחים מספרים המלאים בדברי שקר וכזב, כאשר "המקור" הוא הספרים האלה בעצמם, וכמובן שאין לכך שום בסיס עובדתי.

"ראיה לאסור פאה" מהנביא בישעיה

סיפור נוסף בעלון מביא ראיה מרש"י על הנביא בישעיה לאסור פאה, שכתב "היו קושרות פאות נכריות". להלן נסביר מדוע אין ראיה כלל, לדעת גדולי הפוסקים, ומדוע רוב ככל הפוסקים (האוסרים) לא הביאו "ראיה" זו לשיטתם.

הגאון רבי בנימין יהושע זילבר זצ"ל, מגדולי דורנו, חבר מועצת גדולי התורה, כתב בשו"ת אז נדברו חלק י' סי' כ"ח:

"ותמוה מה שראיתי מביאים ראיה [לאסור פאה] מישעיה על הפס' "יען כי גבהו בנות ציון" וכו', אדרבה משם יש להביא ראיה להיפך, מדמדגיש הפס' גאוה, שיהיו גבוהות יותר". עד כאן לשונו.

ונראה שכוונת הרב היא שיש להביא ראיה הפוכה מהפס' בישעיה שם, ולהוכיח שפאה מותרת. שהרי בדברי הנביא ישעיה שם (ג', כ"ג) הוא אומר "והיה תחת בושם מק", ופרש"י: "מקום שהיו מתבשמות בו יהיה נימק", וזה ע"פ הגמ' בשבת (סב:) שפירשו כך. ולכאורה, הרי מותר להתבשם גם בחוץ, וכדאיתא בגמ' שם בע"א, "רבי אליעזר אומר: יוצאה אשה בכובלת לכתחלה", ופרש"י שם שכובלת הוא "סם ששמו פילון, וריחו ערב" ומותר לאשה לצאת עמו לרשות הרבים. וא"כ, מה הטעם שנענשו?

אלא צריך לומר כמו שמובא בגמרא שם, "שמטילות מור ואפרסמון במנעליהן, ומהלכות בשווקי ירושלים, וכיון שמגיעות אצל בחורי ישראל, בועטות בקרקע ומתיזות עליהם ומכניסות בהן יצר הרע כארס". וממילא אין איסור באשה המתבשמת ברה"ר, אלא המתבשמת באופן הנ"ל שכל כוונתה להכניס יצר בבחורי ישראל.

וגם בפאה נכרית המובאת בנביא ישעיה שם, "הלוך וטפוף תלכנה", ופרש"י "לשון דבר צף על גבי חבירו… היו קושרות פאות נכריות קליעת שערות תלושין כורכות עם קליעותיהן שיראו גסות וטפופות", אפילו אם נאמר שמדובר בפאה נכרית שלנו, הרי כל טענת הנביא היא על ניפוח הפאה שתהיה מושכת תשומת לב, וכמו לגבי בושם, שכל טענת הנביא היתה על הבישום באופן הנ"ל.

וא"כ, יש להביא ראיה מהנביא שעצם הפאה אין בה איסור, ומותרת האשה ללבשה, ואסורה רק כשעשויה באופן המנופח והפרוץ, וכ"כ בספר "שבילי דוד" – לאסור פאה מנופחת ע"פ הנביא בישעיה.

ומרן הגאון רבי שלום משאש זצוק"ל, כתב בשו"ת שמש ומגן חלק ב' אבן העזר סימן ט"ז:

"מה שהביא ראיה מישעיה ג' ט"ז, "הלוך וטפוף", מרש"י בשם התרגום, הנה מלבד ששום אחד מהמפרשים לא פירש כמו התרגום, ורש"י עצמו פירש טפוף לשון צף, שמשימין בחורה אחת גבוהה בין שתי נשים קצרות וכו' ע"ש. וכן פירשו כל המפרשים. אלא אפי' לדברי רש"י בשם התרגום, הרי לא אמר שהיו מכסין כל ראשיהן בפאה נכרית, אלא היו קושרות פאות נכריות, והדר מפרש קליעת שערות תלושין כורכות עם קליעותיהן כדי שיראו גסות וטפופות, ורצונו לומר שהיו מערבין שערות תלושות בתוך קליעת שערותיהן, זאת אומרת שחלק גדול מהשיער שלהן היה נראה בתוך הקליעות, חלק מזה וחלק מזה, וזה ודאי אסור כי אין זה פאה נכרית שלנו שהיא כסות שיער שלימה שמכסה כל הראש בלי שתיראה שום שערה החוצה, ועוד יותר מזה שלא בשביל זה לבד נענשו, רק בצירוף הדברים האמורים שם, נטויות גרון ומשקרות עיניים, עם הלוך וטפוף. אבל דבר אחר שתעשה אותו בחשיבות, וכל העם עושין אותו, ודאי אין בזה ממש. ואיך שיהיה, אין מוציאין הלכות מפירושי הפסוקים, ושום אחד מהפוסקים או ממפרשי השו"ע לא הביא ראיה לאסור מפירוש רש"י הנ"ל".

לסיכום: א. הנביא בישעיה לא דיבר על פאה של זמננו, אלא על פאה המעורבת בתוך השיער.

ב. הוא לא דיבר על נשואות, אלא על רוקות, בלי קשר לדין כיסוי הראש.

ג. כל מה שדיבר הנביא ישעיה, הוא נגד ניפוח השיער ע"י פאה, והוא הדין לכל תסרוקת פרועה ויוצאת דופן, ואין קשר כלל לעצם הדין של פאה נכרית.

ד. אי אפשר להוציא הלכות מפירושי הפסוקים, ובפרט שרוב המפרשים לא פירשו את הפסוק שמדובר על פאה.

סילוף דברי השל"ה הקדוש

בעלון מובאים דברי השל"ה שאשה ההולכת בחוסר צניעות, יחסרו לה בגדים לנשמתה בעולם הבא. לאחר מכן הוסיף עורך העלון דברים משלו, וכתב: "כגון בגד צר, קצר, פאה…" כאשר הנשים התמימות הקוראות עלון זה, חושבות שהשל"ה הקדוש כתב בעצמו דברים אלה… ובנוסף לכך, צירוף המילים "בגד צר וקצר" שאסור מדאורייתא משום גילוי ערווה, עם המילה "פאה", הוא דמגוגיה צרופה – להכניס אסוסיאציה בלב הקוראת, שפאה היא כבגד קצר.

"ראיה" משומר דרוזי

באחד הסיפורים (שהיו או לא היו) מסופר על שומר דרוזי שדרש מאשה חרדית לכסות את ראשה ולא רצה להבין כי היא חובשת פאה. ככל הנראה, ההיגיון של הגוי הנבער, שלדעתו פאה איננה כיסוי ראש, הוא פוסק ההלכה של אותם עסקני פאות, וכל מאות גדולי הדור שהתירו פאה, לא מבינים כנראה את ההגיון הפשוט שהגוי מבין… מסתמא הגוי גם אינו מבין מהו "פרוזבול", ומהי "מכונת גילוח" (הרי אסור לגלח את שערות הזקן!) ומהו "שעון שבת" (הרי אסור להדליק אור בשבת!) ומהי "מכירת חמץ" (הרי אסור להחזיק חמץ בפסח!) וכן הלאה.

הראיה מרבינו יונה

רבינו יונה כתב שאשה תתן את הדין על המסתכלים בידיה או בפניה. האם מכאן יש ראיה לאסור פאה? לא ברור, אך בוודאי שרבינו יונה לא בא לאסור גילוי הפנים או הידיים, אלא שבא להזהיר שלא תבלוט במלבושיה ותכשיטיה, באופן שיגרום שיסתכלו בפניה וידיה. וממילא גם אם לובשת שאל גדול, שהוא מלבוש יוצא דופן, ופניה מגולות, עוברת על דברי רבינו יונה הנ"ל, ההיפך מהמנסים להיתלות בדבריו ולפרש אותו בדרך עקומה. ופאה, היא כמו שיער רגיל, שמצוי כיום אצל כל הנשים החילוניות, וכל הנשים הרווקות, ורוב הנשים החרדיות ההולכות עם פאות. אין בכך שום דבר יוצא דופן ובולט.

בפאה אין פריצות כלל

הרבה אנשים חושבים שטעם כיסוי הראש הוא משום צניעות, והשיער הוא פריצות. לכן הם לא מבינים: איך שיער מכסה שיער? וזה נובע מחמת שאינם יודעים מה הוא טעם מצוות כיסוי הראש, ומהו ביאור המושג "פריצות".

ונתחיל בביאור מושג זה: "פריצות" פירושה דבר היוצא דופן ומושך תשומת לב מרובה. מטפחת היוצאת דופן ומושכת תשומת לב, אין הבדל בינה לבין פאה יוצאת דופן באורכה או בנפחה.

וכיום כתבו הפוסקים שאין בשיער פריצות כלל, כי נהגו כל הנשים ללכת בשערותיהן, ונהגו הרווקות לגלות את שערותיהן, ונהגו רוב החרדיות ללכת בפאה. ובפרט לשיטת הרמב"ם והרי"ף שמותר לקרוא ק"ש כנגד שיער אשה נשואה, מחמת שאין כלל דין ערוה בשיער.

ולא מובא בשום מקום שטעם מצוות כיסוי הראש הוא משום צניעות, והשיער הוא פריצות. נהפוך הוא, מהרמב"ם משמע בפירוש ששיער אינו פריצות כלל (כי התיר לקרוא ק"ש כנגדו, ואסר לקרוא כנגד שאר איברים), וגם הגמ' עצמה נצרכה להביא פסוק מיוחד לאסור לקרוא קריאת שמע מול שיער שרגיל להיות מכוסה (כמובא ברא"ש בברכות שם), "שערך כעדר העיזים", ולא הסתפקה בעצם מצוות כיסוי הראש, וגם מזה מוכח שהטעם אינו כלל משום צניעות.

ואם הטעם היה משום צניעות, לא היה שום היתר לרווקות ללכת ב"פריצות" ולגלות את שערותיהן.

טעם איסור גילוי הראש: גזירת הכתוב

צריך לדעת שאיסור גילוי ראש הוא גזירת הכתוב – ללא טעם, כמו שכתב הגאון רבי אהרן וירמש זצ"ל, רב ואב"ד בעיר מיץ, מתלמידיו הגדולים של בעל "שאגת אריה", בספרו "מאורי אור" (חלק "קן טהור" למסכת נדרים דף ל', וחלק "באר שבע" למסכת שבת דף ס"ד. נדפס בשנת תקע"ט): "וגם החוש מכחיש, דשיער אינו הרהור כגילוי שוק וקול זמר. והלא לא אסרו לקרות כנגד פנים יפות. אלא על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה, ואינו תימהון דוקא במחובר. וכמו בשיער אשה מונח לפניו, אינו כלום. וכמה דברים שלא נגלו טעמם… אלא טעמם ונימוקם עמם".

הטעם המובא בגמרא

כשאנחנו בכל זאת מחפשים טעם, הרי עיקר הטעם מובא בגמ' בעירובין (דף ק:), "עשר קללות נתקללה חוה, ואחת מהם עטופה כאבל", ופירש רש"י "בושה לצאת בראשה פרוע". הרי שזו קללה ותו לא, ולא ציווי מחמת שהשיער יש בו פריצות. מפתיע גם לראות מה שכתב הגאון רבי יוסף חיים, ה"בן איש חי", בעירובין שם, בספרו "בן יהוידע":

"כי אתא רב דימי אמר עטופה כאבל [פירוש, אחת הקללות שנתקללה חוה וכל הנשים, שעטופה כאבל ובושה לפרוע שיער ראשה]. ונראה לי בס"ד, כי הני אינם קללות גמורות, דכיסוי הראש יש כמה נשים דניחא להו ביה, כדי לעשות תכשיטין וקישוטין נאים בכיסוי הראש שלהם". מעניין שהבן איש חי לא הבין שעיקר הטעם הוא צניעות ולא קישוטים ותכשיטים נאים…

כמו כן, הטעם המובא ברש"י על הגמרא בכתובות (דף עב:), הוא שפריעת שיער היא ניוול לאשה, ולכן נצטוותה לכסות שערה. וע"פ טעם זה יש להתיר פאה, כמו שכתב הגאון הגדול רבי יצחק עבאדי שליט"א, מגדולי תלמידי החזו"א והגר"א קוטלר, בשו"ת אור יצחק סימן ג':

"ובענין פאה נכרית לאשת איש אי שרי או לא, הנה לפי מה שכתבנו שכל הטעם של כיסוי הראש הוא שלא תיראה מנוולת, וא"כ בפאה נכרית הרי היא מקיימת מצוות הכיסוי שאינה נראית מנוולת, ואדרבה פאה נכרית הרי היא כקליעה, ובקליעה כבר הבאנו ראיה מהגמ' לעיל דזה נוי לאשה והיפך מניוול.

ואף שמשמעות כמה ספרים נראה שטעם כיסוי הראש הוא כדי שלא להראות יופיה, הנה הוא טעות גמור, ומזה יצא להם שאם היא לובשת פאה נכרית יפה זה עוד יותר גרוע, וההיפך הוא האמת.

והנה כתוב מפורש בגמ' (שבת צה.) ויבן ה' אלהים את הצלע, מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם, ע"כ. הרי דהשערות כשהם קלועות הוי נוי, והרי היא מקיימת שני דברים, גם כיסוי הראש וגם שתיראה נאה, וכמו אלה שמכסות ראשיהן במטפחת או בכובע, וכידוע שגם באלה יש מכל המינים, יפים יותר ויפים פחות, ובוודאי שלא יעלה על הדעת לומר לאשה ללבוש מה שפחות יפה, וכל אשה עם הטעם שלה, והרי כל בנות ישראל בנות מלכים הן וראויות הן לאיצטלה היפה ביותר.

ואף שיש פאה נכרית כזאת שבאמת האשה נראית בהם מנוולת על ידה, באופן שהשערות מפוזרות לכאן ולכאן ולכל ד' רוחות השמים, מ"מ הרי את ראשה היא כיסתה, והרי היא כלובשת בגד שמנוול אותה [שהרי אין זה שיער מחובר], וזה לא נוגע לדין כיסוי הראש".

כיום אין טעם לאיסור גילוי הראש

למעשה היו צריכים להתיר לגמרי לגלות את הראש בזמנינו, ורק משום גזירת הכתוב, נותר האיסור על כנו.

וכמו שכתב מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל בשו"ת "שמש ומגן" (אה"ע ח"ב סימן ט"ז):

"ואם באנו לשפוט לפי ההגיון והסברה, כבר כתבתי בספרי תבואות שמש חלק אה"ע (סי' קל"ח), שאין שום הרהור כלל בגילוי הראש בזמנינו גם בנשואות, דאיזה שכל והגיון יאמר דשעה אחת או רגע אחד קודם שתקבל טבעת אחת של קידושין לא היה בה הרהור, ותיכף שקיבלה הטבעת ועדיין גלויה לפנינו יחזור להיות בה הרהור, ואיזה שינוי נעשה בגופה שיביא לידי הרהור חדש? וקרוב להיות הדבר בהיפך, שקודם נישואין יש מקום להרהור כיון שהיא מותרת וחזיא לנישואין לכל גבר. לא כן אחר הנישואין דלא חזיא והיא מיוחדת לבעלה, ההרהור פחות הרבה כיון שיודע שאי אפשר להשיגה, וכמש"כ הראב"ע גבי לא תחמוד. וזה היה בימי קדם שהנשואות היו מכסות ראשן, ואם תראה אותה אח"כ מגולה, יש שינוי בגוף וראיה חדשה ויש בזה הרהור, אבל בזמן שלא נשתנה בה שום דבר, גם שיהיה באיסור, אבל לגבי ההרהור לא התחדש שום דבר.

והאיסור שלה לא מפני הרואים, אלא מפני החציפות שעושה בגילוי ראש, שדרך הנשים לכסות במטפחת או בפאה נכרית והיא נשארה מגולה, ועוברת על דת משה, ולכן די לנו לקבל את מה שאסרה תורה בפירוש בגילוי שערה ממש, ואף שהיום פג הטעם דחציפות כיון שהכל עושין כך, עכ"ז גזירה דאורייתא נקבל. אבל אין לנו להוסיף עליה שום דבר קטן או גדול, כיון דבעיקרא דמילתא אין כאן חציפות ואין הרהור".

וכמו שכתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א בשו"ת "דת והלכה" (סימן א'):

"ומהאחרונים שדנו שגילוי שערות מביא לידי הרהור וכבגדי צבעונין שלה, וזהו שורש חיוב כיסוי הראש באשה, וא"כ אפי' יש עלה פאה נכרית כיון שאינו מכיר מיד שזוהי פאה הלוא בא לידי הרהור, ומהאי טעמא גופא פירשו דלא מהני פאה נכרית, שמחויבת לכסות אפי' הפאה נכרית שלה, מטעם זה אין לאסור בזמנינו כלל. שאם שורש איסור גילוי שערות מפני שמהרהר בה, בזמנינו שכל הנשים פרועות ראש רחמנא ליצלן אינו מהרהר כלל, והוה לן להתיר לגמרי איסור פריעת ראש בזה הזמן".

וכמו שכתב הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל, רבה של חיפה:

"מידי הוא טעמא בבתולות משום שאין הרהור ברגיל לראות, הוא הדין בנשואות הרגילות האידנא, אין הרהור ברגיל, וכל אדם מבשרו יחזה, שרואה נשים עוברות לפניו יום ויום בראש מגולה, ואינו שם לבו להן ומהרהר. והמהרהר, לא מחמת שיער גלוי מהרהר".

ומעין זה כתב גם הגר"ע יוסף זצ"ל, בשו"ת יביע אומר (חלק ו' סימן י"ג):

"לכאורה נראה שמכיון שנשים אלה רגילות לצאת לרשות הרבים בגילוי ראש, ודרכן בכך, אין בזה משום הרהור… וכעין מ"ש ראבי"ה (סי' ע"ו) דהני מילי בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שיער לא חיישינן דליכא הרהור בכה"ג. וכן בקולה לרגיל בו. וכ"ה בהגמ"י (ספ"ג מה' ק"ש). ובמרדכי (פ"ג דברכות סי' פ'). וכן פסק הרא"ש והטוש"ע לגבי שיער בתולות… יש לחלק בין גילוי שוק באשה שלא הותר מעולם גם לבתולות פנויות, לשיער שהותר בבתולות פנויות, וא"כ י"ל דלא שכיח הרהור כ"כ בזה… והכי נמי לענין זה, ודוקא בזמנם שלא היו רואים אשה בחוץ שכל כבודה בת מלך פנימה, ובראיית אשה מיד באים לידי הרהור במחשבה שבלב, משא"כ עתה שהנשים עוסקות במשא ומתן, ומורגלות בינינו, ואין האדם מתפעל בראייתן ובשיחתן לבוא לידי הרהור… נשים שהורגלו לצאת לרה"ר בגילוי הראש, וכל אדם העובר ברה"ר יראה כהנה וכהנה, ואין הרהור מצוי כ"כ בזה מרוב הרגלן בינינו, אין בזה משום שיער באשה ערוה אע"פ שעושות כן שלא ברצון חכמים, דלגבי דידן הו"ל כבתולות שרגילות בכך".

הסיפור הידוע בשם "בבא סאלי" – לא היה ולא נברא

בעלון מובאים דבריו של בבא סאלי זצ"ל, נגד חבישת פאה נכרית. מיותר לציין שהדברים הם שקר מוחלט – כפי שהתברר כאן, ואכמ"ל.

המחליפות מפאה למטפחת – רואות ישועות גדולות

בעלון מובאים דברי הגרמ"א פריינד לאחת הנשים, שאם תחליף מפאה למטפחת, תראה ישועות. בניגוד לאחרים, אנו לא פוסלים ח"ו אף אחד, וכל כבודו במקומו מונח, וזכותו של הרב פריינד (שהיה מהעדה החרדית – שם לא נוהגים כלל בפאה) לפסוק לאסור פאה ולהבטיח ישועות. אך יש לדעת כי גם לאידך גיסא, היו גדולים וטובים שהבטיחו ישועות לנשים הלובשות פאה.

"ראתה במוחש שהפאה הביאה לה ברכה והצלחה"!

"בנועם קבלתי מכתבו מל"ג בעומר, ונהניתי במאד לקרות בו ממה שכתב שהוא וזוגתו שיחיו רואים השגחה פרטית בעיני בשר שלהם, וצריך היה להסביר לזוגתו תחי' את הענין בביאור יותר, אשר כיון שראתה במוחש איך שהפאה הביאה לה ברכה והצלחה, הרי צריכה להיות עינה טובה גם בשל אחרים וכמאמר רבותינו ז"ל במדות נותני צדקה, ולהשפיע גם על סביבתה בכיוון זה" (הרה"ק מליובאוויטש זצ"ל, אגרות קודש חלק ז', איגרת ב'קי"ב).

"תראה בעיני בשר תוספת ברכה והצלחה"!

"בנועם קבלתי מכתבו אשר זוגתו תחי' הסכימה ללבוש פאה, ויהי רצון מהשי"ת אשר תעשה זאת בלב שמח ובעגלא דידן תראה בעיני בשר תוספת ברכה והצלחה בענינה הן הכללים והן הפרטים בבריאות הנכונה ובפרנסה לו ולכל ב"ב שיחיו" (אגרות קודש חלק ו', איגרת א'תקנ"ב).

האם יכול להיות כאב ראש בגלל פאה?

"לכתבה אודות כיסוי השערות שלה, אין בזה כל שאלה כלל, כיון שה' אמר ברור שלטובת האשה ובעלה וילדיהם שיחיו שלא תהיינה שערות ראשה גלויות, ודאי אשר כן הוא ואי אפשר שע"י קיום מצוות ה', יבוא כאב ראש או הדומה לזה! לדוגמא, לכתבה אשר לובשת פאה נכרית בא כאב האמור, אפשר: א. שזהו שקר היצה"ר, שאינו רוצה שיקיימו מצוות ואינו רוצה שתבאנה ברכות ליהודים. ב. באם אמת הוא, הרי זה ראיה שלטובתה תגזוז שערותיה שתהיינה קצרות, אז ודאי שלא יהיה כאב ע"י הפאה נכרית. לפלא שאחרי שראתה בגלוי ברכת ה' ונסיו בהולדת הבן שיחיה, שואלת בהענין" (ליקוטי שיחות חלק ל"ג, הוספות – דף רס"ד. ממכתב כ"ב טבת תשד"מ).

"ברכות, עושר, בנים ובני בנים"!

"שמחתי לקבל פרישת שלום מכם, וגם את הבשורה הטובה שמהיום והלאה היא חובשת פאה. והשי"ת יעזור לכם ע"י קיום הבטחתו (זוהר חלק ג' דף קכ"ו ע"א) להתברך בברכאן דלעילא, בברכאן דלתתא, בעותרא, בבנים ובני בנים. ובפרט בימים שבין פורים ופסח, שנשי ישראל פעלו לעצמם וליהודים בכלל והביאו בזה ניסים בעולם, ימים אלו הינם ימי סגולה מיוחדים להצליח בכל הנ"ל" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תקנ"ה. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב').

ראתה מופת גלוי אחר שקבלה על עצמה ללבוש פאה!

"השבוע ביקרה אצלנו מרת פרוס, חמותו של שלום לברטוב ומרדכי דובינסקי, וסיפרה דבר נפלא מכ"ק אדמו"ר. אחד הבעלי בתים בבית הכנסת בו משמש שלום לברטוב בתור שמש, יש לו ילדה בת אחד עשרה, ול"ע נשרו שערותיה באופן מבהיל עד שהיתה מתביישת לצאת החוצה. היו איתה אצל הרבה רופאים וגם אצל אדמורי"ם, אבל ללא הועיל. ויעצם שלום לברטוב שילכו לכ"ק אדמו"ר וישמעו לעצתו. כ"ק אדמו"ר אמר להם שבאם תקבל הילדה על עצמה, אשר כשתגדל ותינשא תלבש פאה נכרית, יעזור לה השי"ת שיגדלו שערותיה. היא הבטיחה וקיבלה על עצמה, וכעבור זמן התחילו שערותיה לגדול, וכעת יש לה שערות גדולות ונאות" (קובץ תשורה, סיון תמוז תשס"ה).

"מכל העולם יזמינו אצלך פאות"!

גב' פרידה קוגל מברוקלין ניו יורק, מספרת. "בשנת תש"ל היה לי עסק קטן בברוקלין לסירוק פאות. עבדתי מאוד קשה והתפרנסתי בצמצום רב. כשנכנסנו ליחידות אמר לי הרבי שלא אדאג כי העסק שלי הוא עסק טוב מאוד, באשר כל אשה צריכה שיהיה לה פאה אחת לחול ופאה אחת לשבת. עוד הוסיף הרבי, שיגיע זמן שהחנויות של הפאות מכל העולם יזמינו אצלי את הפאות… הדברים של הרבי היו תמוהים, כי בכלל לא היה נהוג לקנות פאה מיוחדת לשבת (בקושי השיגו כסף לפאה אחת). וגם מה שאמר שיזמינו אצלי מכל העולם, זה נראה לי לכל היותר כבדיחה… והנה ה' עזר, הקמתי בית חרושת לפאות, ומכל העולם רוכשים אצלי את הפאות. פעם קיבלתי טלפון ממישהי שהציגה את עצמה בתור "גברת שניאורסאהן"… הבנתי מיד שזו הרבנית חיה מושקא ז"ל. היא אמרה לי בפשטות: "אני רוצה להזמין אצלך פאה". קבעתי איתה זמן ונסעתי אליה הביתה עם כמה דוגמאות. היא קנתה אצלי פאה, ומאז קנתה פעמים רבות" ("לקט שכחת הפאה" דף ק"ט).

"עבור פאה מובטח בריאות, פרנסה ונחת מהילדים והנכדים"!

"את הדברים דלהלן שמעתי בטלפון מפי הגברת זלדה נעמעס [ז"ל, אשת חינוך ידועה מחסידי חב"ד] מברוקלין ניו יורק. "כשהגענו לארה"ב מאירופה בשנת תשי"ח לאחר נישואינו, נכנסנו אל הרבי ליחידות. אני לבשתי כובע וחצי פאה, ולא ראו לי אף שערה אחת משערותי. במהלך היחידות וכו' אמר הרבי: "צריך ללבוש פאה"! אני עדיין לא קלטתי אז מה זה "רבי" ונסיתי להתווכח, ואמרתי: "כל השערות שלי מכוסות, והשערות שרואים זה חצי פאה". והרבי ענה: אבל צריך ללבוש פאה! חצי פאה זה כמו חצי בריאות". והמשיך: "עבור לבישת פאה מובטח בריאות, פרנסה ונחת מהילדים ומהנכדים… ומה עוד את רוצה"? עניתי לרבי: "זה מספיק". ואז אמר הרבי: "תמצאי כאן מישהי שהיא מבינה בזה, והיא תלך איתך לקנות פאה יפה, שמי שתראה את זה תרצה גם היא ללבוש פאה". ובפנותו לבעלי אמר הרבי: "לך לרב חדקוב, הוא ילווה לך כסף לפאה יפה עבור אשתך". כמובן שאחרי ברכות כאלו, אין אני יוצאת מפתח ביתי עם מטפחת. אפילו כשאני יורדת להוציא את הזבל החוצה, גם אז אני לובשת את הפאה" (שם, דף ס"ג).

האדמו"ר משאץ: "אראה להשתדל לעורר רחמים"!

"עוד זאת אומר בעניי, ידוע שתמיד רציתי להשיב רבים מעוון, ולפעמים ברוך ה' עלתה לי כהוגן, רצוני גם בזה אי"ה אחר פטירתי מהעולם הזה השפל לגנזי מרומים, והיינו כן, מי שיצטרך לישועה ורפואה לו או לזולתו, ילך על קברי ויעשה כזה… שאלך לאבותי הקדושים שהם יעוררו רחמים לישועה ורפואה. אבל בתנאי כפול שהמדובר או זולתו יבטיח לי להיטיב דרכו לשמים בדבר אחד… האשה שגילתה שערות ראשה, מעתה תבטיח לשאת פאה, איש בן תורה שאינו לומד יבטיח שמעתה ילמוד בכל יום ויום ודוקא גמרא, וכדומה כל אחד יבטיח איזה דבר טוב להיטיב מעשיו, אז אי"ה אראה להשתדל לעורר רחמים"

(הגאון רבי שלום מאסקאוויטש מלונדון זצ"ל, אב"ד שאץ, בצוואתו שהובאה בכמה מקומות בספריו: הקדמת ספר "דעת שלום" על פרק שירה, וכן בספר דעת שלום על הרמב"ם דף נ"ב, ובסוף ספר "אור הגנוז" על הגש"פ, ובספר "מים רבים").

הריי"צ "כל ברכה צריכה כלי"!

"בטח קיבל את מכתבי בברכת מזל טוב. במכתבו הוא כותב שמקווה להשי"ת שיעזור לו שביתו יהיה חסידי, הנה כל ברכה צריכה לכלי… וההנהגה בכלל צריכה להיות אשר אשת תלמיד תומכי תמימים צריכה לשאת פאה"

(הגאון רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זצ"ל, "איגרות קודש" להריי"צ, איגרת א'תתנ"ג).

מרן הגר"ש: "אני עומד להליץ עליהם"!

"ומה שכתב [הגר"ע יוסף] שהרבה בנות הסירו הפאה, הנה לא מספיק שיחזרו איזה בנות, והעיקר הוא נשי הרבנים הראשיים, ונשי הרבנים והדיינים אשכנזים וספרדים בארץ ובחו"ל, ושום אחד לא חזר בו, כי הם יודעים שיש גדולי הפוסקים אדירים וגם חסידים גדולים, ועם כל זה התירו. ובפרט שאני הצעיר עומד להליץ בעד רוב העולם המתירין, חכמים ונבונים וכל בני ישראל, וזוהי מצוה גדולה להליץ עליהם שיש להם על מה שיסמוכו, וכל שכן שלא לקלל אותם ח"ו, והם גדולים בתורה ובהלכה, ולא ליתי עליהם כי אם טובה וברכה"

(מרן הגאון רבי שלום משאש זצוק"ל, רבה של ירושלים, בשו"ת "שמש ומגן" ח"ד אה"ע צ"ג).

סיפור מופת – כוחה של אמונה, מהאתר "הגאולה":

כוחה של אמונה לציות לדברי הרבי מליובאוויטש זצ"ל, ושפע הברכה למקיימי הוראותיו, ניתן ללמוד מהסיפור הבא, אותו מספר הרב גבריאל בקוש מירושלים.

"במסגרת פעילותי, אני מפעיל יחד עם רעייתי מנוחה רחל שתחי', אתר אינטרנט המספק מידע לדוברי צרפתית. באנר פרסומי בולט בצד האתר, מזמין כל מי שמבקש לפנות אלינו, על מנת לקבל עזרה וסיוע בכתיבה לרבי מליובאוויטש זצ"ל בכל המצטרך.

ביום ז' ניסן, קיבלנו פניה לאתר, מאשה בשם אסתר, המתגוררת בצרפת, שביקשה שניצור איתה קשר באמצעות האינטרנט, כי היא צריכה עזרה. כמובן שרעייתי יצרה איתה קשר, והם "שוחחו" ביניהן בהתכתבות וירטואלית. השיחה איתה, העלתה שמדובר במצוקה קשה שמלווה אותה משך זמן.

"שמי אסתר, וראיתי שיש אפשרות לקבל את הברכה של הרבי מליובאוויטש זצ"ל. אני ממש צריכה את זה". כך היא פתחה את שרשרת ההתכתבות. אט אט נחשף סיפורה. מתברר כי מזה חצי שנה בעלה נפרד ממנה. היא מתקשה לתפקד, המצב הכלכלי התדרדר, והיא מצאה את עצמה, יחד עם שני ילדיה עוברת להתגורר אצל הוריה, כשמצבה המוראלי הולך ופוחת.

"אני מרגישה שאין לי את הכוחות להתגבר על זה" כך היא תיארה, "האמת היא שכבר חשבתי אולי לעלות לארץ ישראל, אבל במצב הנוכחי אינני רואה את עצמי עושה את הצעד. מה אני יכולה לעשות?" סיימה, כשאפילו האותיות היבשות על המסך שיקפו את מצוקתה.

רעייתי הסבירה לה את צורת הפניה כיום לרבי מליובאוויטש זצ"ל באמצעות האגרות קודש, תוך שהיא מדריכה אותה כיצד לכתוב את בקשת הברכה. "ראשית מומלץ לפתוח את המכתב בהודיה לה' יתברך על כל הטובה שעשה לך עד היום, ותאמיני לי, שבכל מצב אפשר למצוא את אותן נקודות אור", הסבירה לה רעייתי.

"לאחר מכן, כדאי לקבל החלטה טובה אותה אנו מגדירים כ'כלי' לקבלת הברכה. אפשר לדוגמא לקבל לומר בכל יום ברכות השחר ולומר את קריאת שמע מידי יום", האשה הביעה את הסכמתה, כשלאחר ההחלטה הטובה היא ציינה את בעייתה וביקשה את ברכת הרבי מליובאוויטש זצ"ל.

את מכתבה הכנסנו בעבורה לתוך אחד מכרכי האגרות קודש. בביתנו מספר מכרכי אגרות קודש, כפי שהם תורגמו לשפה הצרפתית, הכנסנו את המכתב לתוך כרך שכזה, כשאנו סורקים את התשובה ושולחים לה על מנת שתקרא אותה.

במכתב, שתורגם במקורו מלשון הקודש (אגרת ד'שעב), נכתב על חשיבות כיסוי הראש בפאה נכרית. כשהמכתב מיועד (במקורו) לחתן שיסביר לכלה את חשיבות הענין. "עליך לקבל על עצמך לקיים את ההוראה הזו – כמו "נעשה ונשמע" אמרה לה אשתי, כשאסתר מצידה מנסה להסביר כי שנים היא לא רצתה לעשות זאת. בנוסף נכתב לבדוק את התפילין, דבר שהיא אכן אמרה שתבקש מבעלה לעשות, וברכה להקמת בנין עדי עד על יסודי התורה והמצוה.

השיחה נסתיימה, כשמאז לא שמענו ממנה עד ליום רביעי לפני כשבועיים. "שלום וברכה, היא כתבה בקצרה, אכן רכשתי פאה וכיסיתי את ראשי כהלכה, עשינו גם את שאר ההוראות, אי אפשר לתאר את השינוי העצום שהתחולל. חזרתי ב"ה לחיות יחד עם בעלי, ובעזרת ה' אנחנו מתכננים בקרוב לעלות ארצה. אני מודה לכם על כל העזרה. כל טוב…" סיימה את מכתבה.

לסיכום – רשימת המעדיפים פאה על מטפחת

עורך העלון דואג לשדר לאורך כל הדרך, כי לכל הדעות פאה היא כיסוי השנוי במחלוקת, ואילו מטפחת היא כיסוי מושלם, וזאת בניגוד לפסק ההלכה בשו"ע ורמב"ם שאסור ללבוש מטפחת ללא "רדיד" מעליה, היות והמטפחת אינה מכסה היטב את השיער (בניגוד לפאה). מסיבה זו העדיפו רבים וטובים את הפאה על המטפחת, ולהלן דבריהם.

החזון איש: "לפאה יש יתרון"!

מרן החזון איש, סבר שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. והובאה דעתו בספר דינים והנהגות מהחזו"א (חלק ב' פ"ח אות ט'). כמו כן מעידים תלמידיו, הגר"י מאיר זצ"ל (שהעיד גם שהחזו"א התיר לאחותו לעשות פאה משערות עצמה, במעמד כמה מתלמידיו), הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד.

ובספר "מעשה איש" (חלק ג' פרק ו' – מעשה רב) מובא: "הרה"ג רבי אליהו פרידמן זצ"ל הגיע פעם לבית רבינו [החזו"א]… היה תמוה אצלו שראה את הרבנית, אשת רבינו, הולכת עם פאה על ראשה, וכנער ירושלמי, היה הדבר אצלו לפלא. אמר לו רבינו: ראיתיך תמה… מה שלבשה אשתי – אין זה שיער עצמי אלא פאה, ובאיזורים שלנו כך נהגו ללכת".

ומרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, במענה לשאלה שהובאה בספר "נזר החיים" (דף רי"ד): "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות… ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר".

ובספר מאיר עוז (סימן ע"ה) הביא את דברי הגר"ח קניבסקי שליט"א: "וכן הורה לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, כששאלתיו אם ראוי לי להחמיר בזה, ונקט לשון המשנה ברורה, ושבמקומותינו המנהג ללכת עם פאה, והוסיף שאשתו של החזון איש הלכה עם פאה, וכן אמו אשת הקהילות יעקב, וסבתו, וכל נשות ליטא, הלכו עם פאה, ובוודאי שלא היו עושות דברים שאינם לכתחילה".

וכן מובא בספר "אורחות רבינו הקהילות יעקב" (חלק ג' אות ס"ג): "אמר לי הגר"ח קניבסקי שליט"א, זקנתו הרבנית ע"ה, אמו של מרן החזו"א זצוק"ל, לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מרן החזו"א לבשה פאה נכרית, וכן הרבנית ע"ה זוגתו של מו"ר זצוק"ל [בעל הקהילות יעקב] לבשה פאה נכרית".

הגרב"צ אבא שאול: "העדיף את הפאה וכך הורה לנשים אחרות"!

מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים:

בקונטרס "כיסוי ראש לאשה" (יו"ל בתשס"ח) מובא, "יש מהעולם שרצו לטעון שה"אור לציון" רק הליץ בעד המנהג אבל למעשה לא התיר, ולכן שאלתי את בנו הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א האם נכון הדבר, וענה לי בזה הלשון, באופן כללי סבר אבי שמטפחת עדיפא, אבל כיון שיש נשים שיוצאות להן שערות מהמטפחת, העדיף אבי את הפאה והנהיג בביתו ללבוש פאה נכרית, שזה כיסוי יותר טוב, וכך הורה לנשים אחרות" (עיין בשו"ת אור לציון חלק ב' פרק מ"ה הלכה ט"ז, שם התיר במפורש).

ואכן אימתו את הענין עם הגאון רבי אליהו אבא שאול שליט"א, ראש ישיבת "אור לציון" ורבה של שכונת מטרסדורף בירושלים, ואמר כי כך הם הדברים, ממש כמו שכתב בקונטרס הנ"ל. וגם אישר את השמועה כי יש עמו מכתב ארוך מאביו הגאון זצ"ל בענין זה, ובו הוא כותב בפירוש כי יש עדיפות לפאה על מטפחת מפני שמצוי בה גילוי שערות, ואין הוא סובר כדעת המתירים גילוי אצבע אחת או שתי אצבעות וכו'. אך לא רצה לפרסם את המכתב עד אריכות ימים ושנים של הגר"ע יוסף.

ורמז למכתב זה ניתן לראות בספר "תפארת ציון", ושם כתב בזה הלשון: "והיתה לו (לגרב"צ אבא שאול זצ"ל) חכמה בפסק, לצאת מתוך בעיות סבוכות, ואכמ"ל. והיו הוראות שהיה עונה בחכמה, עד שיש שלא היו יורדים לסוף דעתו. וכגון בענין פאה נכרית… היה מסתיר פסקים מסויימים מחמת השלום. פעם אמר לי לערוך מפיו תשובה ארוכה ומנומקת בענין מסויים, ולהסתירה שלא תתפרסם אלא לאחר אריכות ימים ושנים".

◄ התיר פאה במפורש בספריו!

ולאלה הממציאים בשמו שאסר ללבוש פאה, יעויין בשו"ת אור לציון חלק א' סימן י"א, שם כתב להתיר פאה, וחזר על זה בחלק ב' (פרק מ"ה הלכה ט"ז – קונטרס אחרון, פסקי הלכות בקצרה) ושם כתב:

"ראה בספר אור לציון תשובות חלק א' או"ח סי' י"א, במה שנתבאר שם ליישב דברי הרמ"א שכתב שמותר לקרות ק"ש כנגד אשה הלובשת פאה נכרית, ושמותר לה לצאת כך לשוק במקום שרגילות בכך, ונתבאר שם שכן היא גם דעת הרמב"ם ומרן השו"ע".

הגר"ש משאש: "מצוה וחובה על הנשים להתקשט, ולא להתנוול ע"י מטפחת"!

מרן הגאון רבי שלום משאש זצ"ל, ראב"ד ירושלים ורבה של יהדות מרוקו (תבואות שמש אה"ע סי' קל"ז, שמש ומגן חלק ב' סי' ט"ו-י"ז):

"אני רואה במנהג זה [של לבישת פאה נכרית] דבר חשוב ביותר, ומעלה גדולה נמצאה בו, לפי מש"כ הפוסקים החולקים על מהר"ם אלשקר על מה שהתיר גילוי שערות חוץ לצמתן… והנה באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה".

ועוד כתב, "טוב שנקח מנהג זה שיש בו כיסוי הראש לגמרי בלי להניח שום שערה יוצאת חוץ וכו', משתלבש מטפחת או כובע ותלך אחר מנהג שיש בו מחלוקת. ולדעת צד אחד יש בו משום פריעת ראש דאורייתא שנגלה שערה מגופה ממש".

ועוד כתב, "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".

◄ אפשר לראות כאן את תשובתו באריכות:

http://kaduri.net/_Uploads/dbsAttachedFiles/17151.pdf

הגר"ב זילבר: "יש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר"!

מרן הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל, חבר מועצת גדולי התורה, בשו"ת "אז נדברו" (חלק י"ב סי' מ"א):

"גם האיסור דפריעת ראש באשה אינו מוכרח שזה רק בגלל צניעות, אלא ככל התורה שיש עוד טעמים שנעלמו מאיתנו, והראיה שהרי לפי הזוהר אסור גם בחדרי חדרים, ומשמע אפי' אין שם שום איש היא מוזהרת שלא יצאו השערות מחוץ להכיסוי. וזה לשון הזוהר פרשת נשא [מתורגם], "אמר ר' יהודה, שיער הראש של האשה שמתגלה, גורם לאחר להתגלות ולפגום אותה, בשל כך צריכה האשה שאפילו קורות ביתה לא יראו שערה אחת מראשה, כל שכן בחוץ". וכו'. ולזה ברור הוא שהשערות של הפאה לא הוי כשערות הטבעיים שלה, ויש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר "דאפילו וכו' שערה אחת מראשה".

הגר"מ שטרנבוך: "האוסר פאה אינו מחמיר אלא מיקל מאוד"!

מרן הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, ראב"ד העדה החרדית, בשו"ת דת והלכה (סי' א'):

"וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".

לעיון בדבריו:

http://www.kaduri.net/_UpachedFiles/SHTRANBUCH.pdf

הגרמ"י לפקוביץ: "בתעמולה נגד פאה יש סכנה לעיקרי הצניעות"!

הגאון רבי מיכל יהודה לפקוביץ זצ"ל, ראש ישיבת פוניבז', במכתב שהובא בקובץ בית הלל י"ט:

"בס"ד, י"ז סיון תשס"ד. למעלת כבוד הרב… על דבר אשר כמה שאלו בזה שחתמתי על כרוז שמשתמע ממנו קריאה להרחקת חבישת פאה נכרית, אפרש דעתי בענין.

הנה דבר פשוט שלא היתה כוונתי לחוות דעתי בעצם היתרון של הפאה הנכרית, אשר נידון זה כבר עלה על שולחן מלכים גדולי הדורות הקדמונים זי"ע, ומגדולי הדורות ז"ל היו שהנהיגו כן בביתם ונהרא נהרא ופשטיה, ובהרהור אחר פסקם יש בה פרצה.

ובאמת דכיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב, וכל מטרת החתימה היתה לבקשת קבוצה לחזק המנהגים שהנהיגו ע"פ אמותיהם והחיזוק היה בתרתי, האחד שלא יראו עצמן כיוצאים מן הכלל, ועוד והוא העיקר, שלא יבואו ע"י המטפחת לפרוץ ולהוציא משערן החוצה כאשר נכשלו בזה רבים.

אבל התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין, ואין דעת תורה נוחה מזה שיצא ח"ו איזה פרצה, ואלו המבינים ישפיעו על השניים בכדי שהצניעות יהיה שמור בכלל ישראל".

הגר"מ פיינשטיין: "פאה נכרית יותר טוב ממטפחת"!

הגאון רבי יצחק עבאדי שליט"א, ראש כולל "אוהל תורה" בלייקווד, בשו"ת אור יצחק (אה"ע סי' ג'), מעיד על דברי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל:

"וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".

◄ והוסיף על כך הגר"י עבאדי שליט"א – "ופוק חזי שדבריו צודקים".

הגר"י טשזנר: "המטפחת הרבה פעמים מחליקה"!

הגאון רבי יהודה טשזנר שליט"א, אב"ד ומו"צ באופקים, בספרו שערי תורת הבית:

"חובה על כל אשה נשואה לכסות ראשה. והרבה נשים שואלות במה עדיף לכסות ראשן, עם מטפחת או עם פאה? והנה מעיקר הדין כל דבר המכסה הוא כשר, אלא שיש כאן ענין של הידור מצוה. כי לכסות עם מטפחת הוא יותר צנוע מלבישת פאה, אכן הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה. על כן, אשה שיודעת איך לקשור את המטפחת באופן שמכסה היטב את כל שערותיה, ובלי להחליק פה ושם, יש עדיפות והידור בלבישת מטפחת, אבל אם אינה יכולה להיזהר בזה, עדיף ללבוש פאה. ויש לשים לב, כי כל ענין כיסוי הראש הוא משום צניעות, שלא יראה מהשערות הטבעיות שלה החוצה".

הגר"מ גרוס: "ללכת עם פאה גם בבית"!

מרן הגאון רבי מרדכי גרוס שליט"א, אב"ד חניכי הישיבות, בספר "והיה מחניך קדוש":

"וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".

הגר"ג ציננער: "יש מעלה לחבוש פאה"!

הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, רב ומו"צ בבורו פארק, מח"ס "נטעי גבריאל", בקובץ אור ישראל (ל"ו-ל"ז):

"ולאחרונה שכשנודע החשש על הפאות שהם מע"ז הסירו הנשים את הפאות ולבשו מטפחות, וראינו בכמה מקומות ובפרט בערי ארה"ב שהיו יוצאות שערותיהן מבעד המטפחת, מה שלא אירע בפאה נכרית".

ועוד כתב: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה".

ועוד כתב: "והנה בימים ההם היו נוהגים ללבוש צעיף ועליו המטפחת, שני כיסויים, או בכמה מקומות שנשים גילחו את שערות ראשן, ובימינו אין הדבר נהוג בכמה קהילות ישראל, לכן יש מעלה לחבוש פאה המכסה את כל השערות".

ועוד כתב: "עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".

הגר"י קאפח: "הלואי וכל בנות ישראל ילבשו פאה"!

הגאון רבי יוסף קאפח זצ"ל, מגדולי חכמי תימן, כתב בתשובה כתב יד שהתפרסמה בחוברת 'המשביר':

"פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית".

וכן הביא בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות (פרק א' סעיף מ"ב בהערה): "וכ"כ מורי הגאון זצ"ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".

מוהרא"ש: "טוב מאוד לחבוש פאה"!

הגאון רבי שלמה אליעזר שיק שליט"א, מגדולי רבני חסידות ברסלב, בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט':

"אלו הנשים שהולכות בשערותיהן, לא די שיש להן מטפחת, כי רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש, עד כדי כך שאומר הזוהר, שכל העניות והדחקות שאדם סובל, היא רק מחמת שהאשה הולכת בגילוי שערותיה בביתה, ומכל שכן בחוץ, ועל כן בזה שהאשה חובשת פאה נכרית הרי זה כמי שמתלבשת באיזה כובע, כי סוף כל סוף אין זה השיער שלה, כי אם כמו כובע על השיער, אשר זה טוב יותר, ובזה היא מכסה את כל שערותיה שאין רואים אותן בחוץ".

ובספר שיחות מוהרא"ש חלק י"ג: "בקרב הספרדים נוהגות רוב הנשים לילך רק בצעיף משי על השיער (מטפחת), והסכנה בזה, שהצעיף מחליק מהשיער, ואז נתגלות השערות. ואז טוב יותר לילך בפאה".

ובספר אשר בנחל (חלק ל"א, תשובה ה'-כ"ד): "כפי שהיום הולכות הנשים עם שערותיהן בלי תגלחת, ואזי חצי ראש בחוץ בגילוי שיער, בודאי עדיף ללכת עם פאה שיכסה את השערות לגמרי, וזה ברור מאד מאד".

◄ "אין איסור לאשה שתיראה יפה וחסודה"!

וכתב עוד שם, "ומובא בספר "שמש ומגן" מהצדיק הקדוש רבי שלום משאש, זכר צדיק וקדוש לברכה, אשר מדבר מאד מאד בעד חבישת פאה, אף שהיה חכם ספרדי, והוא מסביר בהגיון למה היום כן כדאי לנשים לחבוש פאה ולא מטפחת… שעדיף כי תלכנה הנשים בפאה, ולכל היותר הן תראינה יפה יותר, אשר אין זה איסור לאשה שתראה יפה וחסודה" (חלק ס"ב, תשובה י"ב-תקצ"ה).

הרבי מליובאוויטש זצ"ל: "לא להסתפק בכובע ומטפחת"!

"בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע או"ח סי' ע"ה" (אגרות קודש להרה"ק מליובאוויטש זצ"ל, חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה).

◄ כל נשי חב"ד, ללא יוצא מן הכלל, צריכות ללבוש פאה!

"מבלי להיכנס לסיבות שמנעו עד עתה את ההנהגה של דברים מסויימים בבתי אנ"ש, בלבושים ובחינוך הבנים, רצוני להדגיש לכן שוב, שמהיום ואילך על כולן, ללא יוצא מן הכלל, להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה" (אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים).

◄ אשה צריכה לשכנע את חברותיה ללבוש פאה!

"במענה למכתבה מד' תצוה בנוגע לפאה, בו כותבת שאינה מבינה בדיוק מה הכוונה בזה, ענין הפאה הוא, שהשערות תהיינה מכוסות לגמרי, ובמילא אם מכסים רק חלק, אין זה כפי שהכוונה בזה היא. גם היתה צריכה להשתדל שגם אחרות יעשו כן, ולבאר להן שזוהי הדרך וסגולה לבריאות, פרנסה ונחת אמיתי מהילדים, והשי"ת יעזור לבשר בשורות בזה" (אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב').

◄ גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה!

"ובפרט שכאמור זהו נוגע לרבים, שאפילו אם פלונית אומרת שבהנוגע אליה אין נפקא מינה באיזה אופן תכסה ראשה, כיון שבכל אופן יהיה הכיסוי כדבעי, מובן שאינה יכולה להבטיח בהנוגע לאחרות" (אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג).

◄ הוראה לאשה להדר וללכת עם פאה, אף אם אמה הלכה עם מטפחת!

"יש מקום לומר שמי שהוא יטעון על דבר הנהגת האמהות שלאו דוקא בפאה. אבל כבר מילתי אמורה, שהרי זה מברכות עקבתא דמשיחא, אשר בת קמה באמה להוסיף עליה בשמירת התורה והמצוה" (שם).

◄ יש לבחור את הפאה היפה ביותר

"ובפרט בזמננו, שאפשר להשיג פאה נכרית בכל הצבעים, והיא נראית יפה עוד יותר מהשיער שלה עצמה, תתבונן האישה בעצמה (ואין צורך לשם כך בהתבוננות גדולה של שעה או מחצית השעה) מהי הסיבה האמיתית לכך שהיא אינה רוצה לחבוש פאה נכרית אלא מטפחת…" (תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח אלול תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך).

"את הדברים דלהלן שמעתי בטלפון מפי הגברת זלדה נעמעס [ז"ל, אשת חינוך ידועה מחסידי חב"ד] מברוקלין ניו יורק. "כשהגענו לארה"ב מאירופה בשנת תשי"ח לאחר נישואינו, נכנסנו אל הרבי ליחידות. אני לבשתי כובע וחצי פאה, ולא ראו לי אף שערה אחת משערותי. במהלך היחידות וכו' אמר הרבי: "צריך ללבוש פאה"! אני עדיין לא קלטתי אז מה זה "רבי" ונסיתי להתווכח, ואמרתי: "כל השערות שלי מכוסות, והשערות שרואים זה חצי פאה". והרבי ענה: אבל צריך ללבוש פאה! חצי פאה זה כמו חצי בריאות". והמשיך: "עבור לבישת פאה מובטח בריאות, פרנסה ונחת מהילדים ומהנכדים… ומה עוד את רוצה"? עניתי לרבי: "זה מספיק". ואז אמר הרבי: "תמצאי כאן מישהי שהיא מבינה בזה, והיא תלך איתך לקנות פאה יפה, שמי שתראה את זה תרצה גם היא ללבוש פאה". ובפנותו לבעלי אמר הרבי: "לך לרב חדקוב, הוא ילווה לך כסף לפאה יפה עבור אשתך". כמובן שאחרי ברכות כאלו, אין אני יוצאת מפתח ביתי עם מטפחת. אפילו כשאני יורדת להוציא את הזבל החוצה, גם אז אני לובשת את הפאה" (לקט שכחת הפאה, ס"ג).

הגר"מ אשכנזי: "אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה"!

וכך כתב הגאון רבי מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א, רב ואב"ד דכפר חב"ד, במכתב מיוחד שפירסם:

"ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה – הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות – הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. ע"פ הוראות כ"ק אדמו"ר, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה, והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שע"י חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה".

וכן כתב הרב טוביה בלוי שליט"א, מזקני חסידי חב"ד, מנהל "בית חנה" בירושלים:

"מפורסמת דעתו הקדושה של הרבי על ההכרח בחבישת פאה והעדפתה על כיסוי ראש אחר (כגון מטפחת)… הוראת הרבי באה אך ורק משום שהנסיון הוכיח כי הפאה מהווה כיסוי מלא יותר ויציב יותר… כיסוי הראש כרצון הרבי צריך, במשמעות הפשוטה של הדברים, לכסות את הראש, ותו לא… קיימת עוד בעיה הנובעת מן הדברים האמורים והיא – חבישת מטפחת "סמוך לבית", באופן שאכן ניכר לכל עין שהמטפחת אינה לכאורה כיסוי כשר, ואין הזמן עתה להאריך בדבר".

מודעות פרסומת

מתויג:, , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: