העלונים של 'בחגווי הסלע' – אמת או שקר?

שאלה

למה אתה לא קורא את העלונים של בחגוי הסלע? אולי תגש אם את ירושלמי לביהכ"נ מוסיוף שם מחלקים את על העלונים שלהם או תתקשר וישלחו אליך מה דעתם של מאות מאות רבנים ראשונים ואחרונים על הפיאות, ואני רוצה לאמר לך, אם החזון איש היה חי בתקופתנו היה מוציא פסקים על ימין ועל שמאל על הפיאות הפרוצות שיש בימנו, ושמכשילות אלפים של יהודים יראה שמים, ואל תבוא ותכתוב מה שנאמר על פיאות לפני 60 8-70 שנה.

לדוגמא מה שאמר רבה של ירושלים הרב יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל: "דע לך שבירושלים לא הולכים בפיאה נוכרית אם אינך רוצה ללכת במנהג ירושלים תסתלק מירושלים ואל תפרוץ גדר וכן עוד אמר לאחת שהלכה בפיאה קשה לי ללומר עליך שאת פרוצה, אבל זה שאת דומה לפרוצה זה דבר ברור!!!! ודברים אלו נאמרו על הפאה הנכרית הישנה שהיתה לפני יותר משבעים שנה.

תשובה

העלונים של "בחגווי הסלע" מלאים שקרים ובדותות לרוב. אין כאן המקום לפורטם כי רבים הם מאוד. יתכן שהאנשים העומדים מאחרי העלון הם יראי שמים וכוונתם היא לשם שמים, בחושבם שמצווה רבה לרמות ולשקר על נשים ובלבד שילכו בלי פאה, או אולי גם הם אנשים שהשתכנעו כתוצאה משטיפת מח במשך שנים רבות. כך או כך, צריך לומר את האמת למבקשי האמת: עלוני "בחגווי הסלע" הם שקר גמור.

לגבי דברייך: יש כמאה ושלושים פוסקי הלכה בכל הדורות שהתירו פאה, רבנים מכל החוגים והעדות. לעומת זאת ישנם בקושי פוסקים בודדים שאסרו, וגם הם, היו חוזרים בהם ומתירים בימינו, כי כל טעמי ההיתר בטלו.

רבים מאלה המוצגים כ"אוסרים", אינם אוסרים כלל. ולדוגמא, הסיפור בשם הגרי"ח זוננפלד מוכיח שלא אסר פאה מעיקר הדין ומההלכה אלא בגלל שבזמנם בירושלים היה זה "פריצת גדר" כיון שאף אחת לא נהגה בזה, ופשוט שההולכת בפאה במקום כזה נקראת כך כי היא יוצאת דופן ושונה מכולן, כמו שמישהי תלבש "שאל" בימינו.

ואגב, ה"חזון איש" חי ממש בתקופתנו, וגם בזמנו היו פאות מכל הסוגים והמינים ממש כמו בשנת תשע"ד. העסקנים מנסים לשכנע כביכול בכל שנה יוצאת פאה חדשה וכל הפאות של שנה שעברו הם קש ותבן, אבל זוהי שטות גמורה. מלשונות הפוסקים מלפני עשרות ומאות שנים, מוכח בבירור שהפאה בזמנם היתה נראית כמו בימינו ממש. להלן לשונות הפוסקים האוסרים:

◄ מהר"י קצנלנבוגן, ראשון האוסרים: "ושלא יתקשטו בפאה נכרית, כי שיער באשה ערוה ולמראה עין יראה כאילו הוא שיער שלהם" (ספר י"ב דרשות).

◄ תשובה מאהבה: "בזה נראין הן… כאילו יוצאות בשערות ראשן פריע פרעות בלי כיסוי כלל".

◄ ישועות יעקב: "וכיון שאינו ניכר (!) אם הוא משיער גופה או משיער נכרית".

◄ תפארת ישראל: "וקשה לי הרי אסור משום מראית עין, דמחזי כפרועת ראש".

◄ תורת שבת: "וכן הוא אצל פאה נכרית דנשי דידן, שאין אדם יכול להבחין (!) אם בשיער עצמה או בפאה נכרית היא מתקשטת".

◄ ר' שלמה קלוגר: "בזה הזמן הרבה פרוצות שהולכות בכוונה בשיער שלהן, א"כ אף ההולכות בפאה נכרית מה מהני זה, הרי הרואה לא יידע (!) ויסבור דשלה הוא".

◄ ובספרו קנאת סופרים: "דהרי אי אפשר להכיר בלי הבחנה [=בלי להתבונן] אם הוא שיער שלה או של אחרת".

◄ שו"ת חסד לאברהם (לפני מאתיים שנה): "שנראה כאילו הולכות בשערות עצמן מגולות… שניהם דומין זה לזה ואין היכר כלל בין פאה נכרית לשערות עצמן".

◄ ברכת שלמה (דף ח', נדפס בתרפ"ח): "התחילו עתה ללכת בפאות העשוייין משערות קצרות תלויים באופן שאין ניכר כלל אם היא נשואה או פנויה, ונראה ממש כהולכת בגילוי שיער"…

הכיצד אפשר לומר שבזמן ההוא היו פאות קש, שהרואה היה מבחין בכך ממרחק של מאה מטר?

ולהלן ציטוטים המוכיחים שגם הפוסקים שאסרו בזמנם, לא היו אוסרים כיום (ההיפך הגמור ממה שכתבת על המתירים):

◄ מרן הגאון רבי שלום משאש כתב בשו"ת "שמש ומגן" (חלק ב' אה"ע סי' ט"ו והלאה): "רוב הפוסקים המחמירים היינו משום דת יהודית ומראית העין וכו', וזה היה קודם התפשטות המנהג בכל העולם. וכמו שכתבו בדבריהם 'אם תימצא אחת בעיר בטלה במיעוטה'. לא כן היום שכולם פרצו גדר ונעשה מנהג פשוט, וגם המחמירים יחזרו בהם להתיר, ונמצא רוב הפוסקים לצד ההיתר".

◄ כיוצא בזה כתב הגר"מ גרוס שליט"א בספרו "אום אני חומה" (דף צ"ד), וזה לשונו: "רבים האוסרים הוא משום מראית העין, והוא לפני שנתפשט לבישת הפאות. וגם טעם האוסרים שיסבור שהוא שערות ויבוא לידי הרהור, ליכא כיום".

◄ וכן כתב הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, מח"ס "נטעי גבריאל": "שיטת הפוסקים המחמירים הוא או בשביל חשש מראית העין או משום שהם משיער המת שאסור בהנאה או משום הרהור או משום דת יהודית או משום חוקות הגויים, וא"כ בזמננו שנתפשט שבנות ישראל הכשרות הולכות בפאה נכרית, והקלות דעת וכל שכן נכריות אינן הולכות רק בגילוי שערות ממש, לא שייך כל החששות. ומה שהביא רשימות של כמה גדולים שאסרו, טעם של רובם לא שייך בזמננו". (קובץ אור ישראל ל"ז).

◄ והגאון רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר זצ"ל, לשעבר רב ומו"צ בנתיבות ואח"כ רב ומו"צ בשכונת רוממה בירושלים, בספרו "אבני ישפה" (חלק ה' סי' קמ"ה), כתב: "בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים, כי יש על מה לסמוך".

◄ וכן כתב הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א, בשו"ת "דת והלכה" (סי' א'): "ויש בזה צורך היום להתיר הדבר לספרדים ותימנים, שאם נעמוד לאסור להו פאה נכרית, יכשלו רובן ככולן של הצעירות במטפחת למחצה לשליש ולרביע רחמנא ליצלן, דהוה גם לדידהו איסור חמור טפי וכמש"כ, ולכן אנן שליחותייהו דקמאי עבדי לצורך השעה להתיר פאות, שיש בזה צורך ודת יהודית יותר מגילוי שערות במקצת. ואין ספק בחשש כהאי גוונא היום בעוונותינו הרבים, והגאונים שאסרו היו מצטרפים להורות כדברינו וזה פשוט".

◄ וגם הגאונים בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי" בספרם "מגן גיבורים" (או"ח סי' ע"ה), כתבו להתיר פאה נכרית, על אף שהם נכדי מהר"י קצנלנבוגן שהיה ראש וראשון לאוסרים, וביארו שמהר"י אסר רק בזמנו ובמקומו, שהיה זה בגדר פירצה חדשה. וזה לשונם שם: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו היתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא".

◄ והפוסקים הראשונים והעיקריים שכתבו בספריהם לאסור לבישת פאה, הלא הם "באר שבע" והגאון יעב"ץ וסיעתם, אסרו גם לבישת מטפחת והצריכו רדיד עליה, כמבואר בדברי מהר"י קצנלנבוגן שהביאו הב"ש, וזה לשונו שם: "אע"פ שמכוסה במטפחת דעביד ביחוד לכיסוי השיער, וגם הוא כיסוי מעליא שהוא מכסה לגמרי השערות, אפי' הכי לא סגי, משום דשני כיסויים גמורים בעינן, ודעבידי ביחוד לכיסוי השיער, כמטפחת או סבכה והדומה לה, ועל המטפחת רדיד". ולכן פירש את המשנה בשבת שמדובר בפאה נכרית מכוסה, כי לשיטתו צריך שני כיסויים, ואין נפק"מ בין מטפחת לפאה.

וממילא אי אפשר לעשות "פלגינן דיבורא" בשיטתם, ולהביא היום ראיה מהם שהפאה אסורה ללא רדיד עליה, ומאידך להתיר לבישת מטפחת שאין עליה רדיד, דלא כדבריהם, ובפרט במטפחות המצויות כיום. ורוב אוסרי הפאה כתבו דברים חריפים בחומרת גילוי מקצת שערות.

והיעב"ץ בספרו "מור וקציעה" (סי' ע"ה) אסר אף לבתולות ללכת בגילוי ראש, וכתב שצריכות ללבוש מטפחת. ובדומה לכך מצינו פוסקים נוספים שרגילים להביאם כאוסרים את הפאה, כמו ספר "משא מלך" שאסר מטפחת ממשי שחור שדומה לשערות האשה, ובעל "דברי חיים" מצאנז, שאסר גם הוא מטפחת כזו, ואסר גם את כל סוגי הכובעים (ובלשונו "מצנפת"), ועוד. וממילא אין להביאם כדי לאסור פאה ולהתיר מטפחת שאסרו במפורש.

מודעות פרסומת

מתויג:, , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , , ,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: