מהי דעת הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך, האם אסר או התיר?

שאלה:

https://i2.wp.com/failedmessiah.typepad.com/failed_messiahcom/Rabbi_Shlomo_Zalman_Auerbach-tm.jpg

הגרש"ז אויערבאך


ר' שמואל אויערבאך מעיד במכתב, "וכבר העדתי עדות נאמנה אשר כן היה דעתו ורצונו של אדוני אבי מורי ורבי גאון ישראל זכרו לחיי העולם הבא אשר נשי ישראל יכסו ראשן במטפחת! וגם ראיתי בעיני צערו הגדול של אדוני אבי מורי ורבי זכרו לחיי העולם הבא על הפאה הנכרית שנתפשטה בקרב שלומי אמוני ישראל השם ירחם".גם כתב ידו של הגרש"ז, הובא בספר הליכות שלמה, שצריך שיהיה ניכר שהפאה אינה שיער טבעי.

וגם הרב דן סגל אמר בדרשה, 'אני שמעתי מפי מורי ורבי הג"ר שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, דיברתי איתו אז על כיסוי ראש, הוא אמר. לפני חמישים שנה אם היתה באה אשה לירושלים עם פאה היו סוקלים אותה באבנים'.

מכל זה אני מבין שהוא אסר את הפאות של היום!

תשובה:

הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א, משגיח בישיבת קול תורה, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים וחתן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, בשיחה מוקלטת, סתר לגמרי את דברי ר' שמואל אויערבאך ואמר שהם גוזמא בעלמא.

ואלה דבריו:

"למי שיש כבר דעה מוקדמת שאסור – קשה מאד לדבר עמו.

למעשה, אספר לכם סיפור שפעם אשתי שתהיה בריאה, עם הרבנית לאה ע"ה אויערבך שהיא בת של הרב אלישיב, עמדו ודברו ביניהן ואמרו – 'מה עושים מאתנו – מורדות בהורים שלנו'? הדבר הכי גדול זה שרואים על הבנות של הרבנים איך הן מתנהגות, רק שלפעמים בנות הולכות בכיוון הלא נכון – אז אנו יודעים, אבל אצל שני הגדולים האלו – הכיבוד אב היה חזק מאד, אז בעצם המעשים יותר גדולים מדיבורים.

מה שאני שמעתי בעצמי מחמי, ואני אסביר את המקום לטעות שהיה בדברים, שאחרים אומרים שמועה הפוכה… אשתי אומרת שהוא נתן לה את הכסף לקנות פאה, ולפני החופה הוא שם את שתי ידיו על הפאה שלה ובירך אותה, וממילא ברור שזה היה בלב שלם.

יחד עם זה אני רוצה להגיד לכם שחמי ז"ל היה תקיף בדברים, ומה שלא היה לפי טעמו – הוא מחה על זה; אספר לכם סיפור שמשלים את התמונה, שפעם אחת, אחת הכלות הצעירות הופיעה בבית בשבת שאחר החתונה והשבע ברכות, ואני בעצמי הייתי שם, ובודאי שיש ענין להקדים בסבר פנים יפות, וחמי הסתכל עליה וראה שהפאה שלה ארוכה מדי, אז הוא פנה לסובבים ושאל 'מי זאת האשה הזאת – אני לא מכיר אותה', ככה חריף! וזה היה לפני כולם! וכמובן שזה היה רמז ברור, והיא סידרה את הפאה למקומה, ואני מראה בכך שמצד שני לא היתה שום שאלה, ואם בבית ככה הנהיגו – אז הפשט שזה היה על דעתו המלאה.

אם יש כאלה שחושבים אחרת, זה בגלל שיש משפחות אחרות שהתערבו, אבל מצד הבית – הלכו עם פאות, וכמובן שהקפיד מאד מאד שתהיה פאה צנועה, וצנועה זה מה שמקובל שזה צנועה, מה שעל פי הרבנים נחשב צנועה.

בכל תוקף הוא דיבר נגד זה, על הפאות הפרועות והמתולתלות והלא צנועות – הוא היה חריף מאד נגד זה, אך פאה בצורה אנושית ונורמאלית וצנועה כמו שמקובל על פי הרבנים – לא היתה לו שום בעיה, בזה הוא תמך.

וכך אותו דבר גם אצל הרב אלישיב זכרונו לברכה, כמו שהסברתי מגיסתי ע"ה, ובתנאי שהיא פאה צנועה, וזה חמור מאד; ובפאה צנועה לא היתה לו שום בעיה לכתחילה.

ועכשיו אני אסביר לכם את הפירסומים, ומה ששמעתי מחמי: הוא אמר שברור לו שכשמלך המשיח יבוא… כשהעולם יבוא לתיקונו – ודאי שלא יהיו פאות; אבל כיום לפי המצב של היום – זה מה שצריכים לעשות, ואין בזה שום בעיה, זה היה באמת הקו שלו, וזו אינה סתירה, שאם אמר לפעמים שבאמת היה יותר טוב שהיה אחרת, ואם יש כאלה שעשו אחרת והוא שמח מזה – זה גם יכול להיות. אבל למעשה מה שנוגע להדרכה הכללית לדור, לנשים טובות וצנועות – היה שלם עם זה שהיום הולכים עם פאות, ואין עם זה שום בעיה; וממילא מה שאומרים בשמו שהיה נגד והצטער על זה צער גדול – זו גוזמא כי לא הצטער על זה צער גדול… היום בינתים לפי המצב של היום – זה לכתחילה, לא בדיעבד אלא לכתחילה.

כדי שאתם תבינו מה היה אצלו המושג ש'כשמלך המשיח יבא' אני אתן לכם עוד דוגמא, שהוא אמר שכשמלך המשיח יבוא – יאכלו מצות יד ולא מצות מכונה, ובשנים האחרונות הוא אכל רק מצות יד, ושאלתי אותו למה – האם בגלל הכשרות של מצות מכונה, והוא ענה, לא, אדרבה מצות מכונה זה מהודר בכשרות, ולמה? הוא אמר שמשה רבינו לא אכל מצות מכונה, ושאלתי אותו 'אז מה יש', ואמר לי שזו לא הצורה האמיתית של לחם עוני, לחם עוני הוא שכל מצה עושים לבד ביד, ואם עושים במכונה כמויות גדולות – זו לא הצורה האמיתית של לחם עוני, והיה לו בזה חוש גדול איך הדברים היו צריכים להיות לאמיתתם, ואיך שעל פי כורח המציאות היום צריכים להתנהג כך, אבל הוא אחז שהצורה האמיתית של מצה היא כמו שכתוב בגמרא שעני – הוא אופה ואשתו לשה – וזה אחד אחד [מצה מצה]; ואותה דרך גם לגבי הפאות – כמו שהוא לא יצא נגד מצות מכונה, כך באותו אופן הוא לא יצא למעשה נגד הפאות.

דבר אחר, מה שעושים עוגות מקמח מצה ואפילו מקמח תפו"א וזה נראה ממש כמו חמץ – זה היה ממש כואב לו, שצריך שיהיה ניכר בין חמץ למצה – זה היסוד של קטניות, לעשות עוגות שנראות ממש כמו חמץ אבל זה כשר – זה כאב לו, ועל זה הוא דיבר נגד, והוא עצמו לא אכל מזה, וגם אלו שסביבו לא אכלו מזה; והיו לו הרגשות בדברים, והוא דיבר על זה ועשה את זה, שהיו דברים שתאורטית זו לא הצורה של הדבר – אבל זו איננה הנהגה למעשה.

אני אשלים לכם את התמונה בדבר שלישי שהוא אמר שבטוח שכשמלך המשיח יבוא זה ישתנה – הוא אמר ש'עד דלא ידע' בפורים זה בעצם לא מתאים ליהודים להשתכר, אלא שבמצב של הגלות שיש צרות – כדי לתת שמחת פורים אמרו שישתו 'עד דלא ידע', ואז שמענו את הביטוי שכשמלך המשיח יבוא זה יתבטל.

נחזור לעניננו מה שנוגע למעשה – הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה, בתנאי כפול שיהיה צנוע… הרבנית של ר' שמואל עליה השלום – היא מהבית הלכה עם מטפחת…

ומה שנוגע לרב אלישיב, אני בעצמי שמעתי בהקלטה מה שהרב אלישיב דיבר בשיעור, ושם פשוט הציבור לא תפסו את הענין – הוא דיבר נגד פאות פרוצות, וכשאמר 'לא כמו הפאות שנוהגות היום' – התכוין שפאה זה מותר… אבל ב'הפאות של היום' – הוא התכוון לפאות פרוצות, אבל על הפאות הצנועות הוא לא דיבר שם. והם לקחו את הדברים וטשטשו אותם!

אני בעצמי שמעתי את ההקלטה כמה פעמים בצורה מדוייקת, ושם הוא דיבר נגד פאות פרוצות, והוא קרא לזה 'הפאות של היום' ולא התכון כמו הפאות הצנועות של היום, אלא "איך שברחוב הולכים היום", אבל הפאות הצנועות – הוא לא היה נגד, כמו שסיפרתי שהבת שלו הצדקת הרבנית לאה ע"ה הלכה עם פאה.

היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת – יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים – והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה – אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה.

הרב אלישיב אמר למישהו כשהיה ספק על הפאות מהודו, ובבני ברק מספק הורידו את הפאות, אז כשפנו לרב אלישיב שזה ספק דאורייתא לאסור, הוא אמר 'אתה יודע מה זה להוריד לאשה את הפאה – זה להוריד לה את הראש – איך אתה יכול מספק לעשות את זה…' תמיד צריך את המשקל הנכון. הגדולים זה לא רק ההלכה – אלא שיקול הדעת הנכון, להעמיד כל דבר במקום ובמשקל הנכון. זה גדולי ישראל".

בנו, הרב יהושע בורודיאנסקי שליט"א, נכד הגרש"ז, כתב במכתב:

"אימי מורתי תליט"א חובשת פאה עד היום הזה. כשדברתי פעמים רבות עם אימי שתחי', אמרה לי בכאב על הפרסומים כאילו היה אביה זצ"ל מתנגד לפאות: 'הרי הוא רכש מכספו, ללא אומר ודברים, שתי פאות עבורי לנישואי, וכן לנישואי אחיותיי שתחי', ואת שתי ידיו הקדושות הניח בברכה על ראשי העטור בפאה ערב כלולותי! וכי היה עולה על דעתינו לעשות ולסטות כלשהוא מדעת אבינו רוענו, שכל פניה ופניה שעשינו היה על פיו?'

את דברי דודי הגר"ש אויערבאך שליט"א על כרחינו לפרש שכונתו על הפאות הארוכות והבלתי צנועות (ולכן כתב שם שאביו זצ"ל כאב על הפאות שהתפשטו לאחרונה, והרי הפאות עצמם כבר פשטו עשרות שנים ויותר), ואמת שאכן על כך כאב בראותו את הפאות האסורות מתפשטות, והורה בפרוטרוט מה גדר שיעור היתרם וכבר נתפרסם בספרים ומכתבים.

סופו של דבר ברור ופשוט שדעתו היתה נוחה מכל בנותיו ונכדותיו וכו' וכו' וכלל ישראל החובשות פאות צנועות וכשרות לראשן… ועד כי יבא ינון לא העלה בדעתו לפקפק כלל על מנהג יראים ושלמים ואין להאריך עוד בפשוטות".

לגבי פיאות ארוכות,  כבר הבאתי לעיל שהגרש"ז אסר פאות ארוכות ופרוצות, ואין בזה שום חידוש, כל הנדון הוא אם "הצטער צער גדול מהפאות" כדברי בנו ר' שמואל, או שמא לא היה ולא נברא, אלא אדרבה קנה פאות לבנותיו ושמח בזה.

ולגבי זה, הבאנו עדות חתנו הגדול, הגרי"ב שליט"א.

אבל המובא בשמו בספר "הליכות שלמה" (תפלה כ' הערה י"ב) ש"אין זה מדרך הצניעות שיהא המראה דומה לפנויה אלא צריך שיהא ניכר בקלות שאין זה שער טבעי",  אינו כתב ידו של הגרש"ז, כפי שאתה טוען.

בהקדמה לספר כותבים המחברים "כללים" בלשונות הספר, וענין הפאה הובא בגדר "שמועות", והאמינות של זה מוטלת בספק גדול, כמו שאר השמועות בימינו. מה שכתב הגרש"ז בעצמו, בשו"ת מנחת שלמה חלק ב' (סי' נ"ח אות כ"ט) הוא ענין אחר: "ומה שנתפשט ההיתר של פאה נכרית, חושבני שסומכים על זה שרוב אנשים יודעים בזה להבחין, אף שהרבה פעמים אני אינני יודע להבדיל".

ואכן, ברוב הפעמים, המתבונן יכול להכיר בקלות, וכפי שנשאל מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א: "רוב ככל הפאות ניתן להבחין אם היא פאה או שיער עצמה, ע"י כמה סימנים: א. הפאה גבוהה יותר משיער עצמה. ב. הפאה מבריקה יותר משיער עצמה. ג. רוב תסרוקות הפאות הצנועות, הן ישרות ולא מקורזלות, וניתן לזהות פאה ע"פ התסרוקת, ובפרט שרוב הרווקות הולכות בשיער אסוף כתקנון בתי הספר והסמינרים. ד. המתבונן יכול לראות שאין שרשי השיער יוצאים מהראש. האם גם בפאות אלו היתה כוונת כת"ר שיש להחמיר?"

וענה: "אם המתבונן יכול להבחין, המנהג להקל".

לגבי עדות הרב דן סגל, מביתו של הרב סגל כבר פורסמה הכחשה לתמליל ההרצאה הנ"ל (שאיני יודע האם הוא מדוייק, והאם כדרכם לא הכניסו בזה "שינויים קטנים"), והבהירו שכל דבריו היו אמורים לגבי פאות ארוכות מאוד שבזה לדעתו יש פריצות. ועל זה אמר את מה שאמר, שזה מושך את הגברים וכו' שבאים אליו בטענה שיש להם נסיונות.

ומבלי להתווכח על עצם הטענה הזו, שנסתרת מפוסקים רבים, שקבעו כי בימינו אין שום פריצות בשיער, ומותר לקרוא ק"ש אפילו כנגד נשים נשואות, ומהם – הגר"ע יוסף זצ"ל, שכתב בשו"ת יביע אומר (חלק ו' סי' י"ג): "נשים שהורגלו לצאת לרה"ר בגילוי הראש, וכל אדם העובר ברה"ר יראה כהנה וכהנה, אין הרהור מצוי כ"כ בזה מרוב הרגלן בינינו", ועוד באריכות, הרי דבריו של הרב דן סגל נסתרים מיניה וביה.מה שאמר ש"לפני חמישים שנה אם היתה באה אשה לירושלים, היו סוקלים אותה", אין זה נכון עובדתית, כי מרן הגאון רבי יצחק בלאזר זצ"ל נפטר בירושלים בי"א באב תרס"ז, לפני למעלה ממאה שנה, וכבר העיד הגר"ח קיינבסקי שליט"א בשם אביו, בספר "אורחות רבנו הקהילות יעקב" (חלק ג' אות ס"ב):

"סיפר לי הגאון ר' חיים קניבסקי שליט"א, שאביו מו"ר זצוק"ל סיפר לו: הגאון רבי יצחק בלאזר זצ"ל עלה לירושלים עם זוגתו הרבנית ע"ה בזיווג שני, היא לבשה פאה נכרית. בירושלים לא לבשו פאה נכרית, ודיברו איתו שזוגתו תפשוט את הפאה הנכרית. בא הגה"צ ר"י בלאזר לרבה של ירושלים הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל, ואמר לו שיגיד לו אם פאה נכרית אסור מהדין או רק תקנה בירושלים, שאם אסור מהדין אז יגיד לה להפשיט את הפאה, אבל אם רק תקנה אז לא יגיד לה. ואמר לו הגאון רבי שמואל סלנט, שאין זה מהדין, רק תקנה, ולא אמר לה, ולא הפשיטה והלכה בפאה נכרית בירושלים, ולא שם הגה"צ ר' יצחק בלאזר לב ללועזים עליו".

הרי שהלכה בפאה בירושלים לפני למעלה ממאה שנה, ולא סקלוה…

וכן בעדותו המפורסמת של הגרי"ש אלישיב זצ"ל, כשרצה להוכיח שפאה מותרת לכתחילה: "היה פעם גדול הדור [רבי איצלה בלאזר]… כאשר הגיע כאן לארץ, התנו עמו ואמרו לו 'הסכת ושמע, רבי, בירושלים לא הולכים עם פאה'… הוא אמר, אם כן אני לא נוסע לירושלים, אני נשאר כאן. הם הסכימו והוא עלה לירושלים עם הפאה. מה, ר' איצלה גר עם אשה בדיעבד?"

גם במה שאמר על הפאות מלפני חמישים שנה, נסתרים דברי הרב דן סגל מיניה וביה, ומכאן גם ניתן ללמוד עד כמה אין לסמוך על "דרשות" בעלמא.

הרי טעמם של האוסרים מלפני מאתיים שנה, ומלפני ארבע מאות שנה, היה שאי אפשר להכיר שהפאה היא שיער תלוש ולא שיערה הטבעי של אותה אשה. להלן מספר דוגמאות:

◄ מהר"י קצנלנבוגן, ראשון האוסרים, לפני חמש מאות שנה: "ושלא יתקשטו בפאה נכרית, כי שיער באשה ערוה ולמראה עין יראה כאילו הוא שיער שלהם" (ספר י"ב דרשות).

◄ ישועות יעקב: "וכיון שאינו ניכר (!) אם הוא משיער גופה או משיער נכרית".

◄ תורת שבת: "וכן הוא אצל פאה נכרית דנשי דידן, שאין אדם יכול להבחין (!) אם בשיער עצמה או בפאה נכרית היא מתקשטת".

◄ ר' שלמה קלוגר, לפני מאתיים שנה: "בזה הזמן הרבה פרוצות שהולכות בכוונה בשיער שלהן, א"כ אף ההולכות בפאה נכרית מה מהני זה, הרי הרואה לא יידע (!) ויסבור דשלה הוא".

◄ ובספרו קנאת סופרים: "דהרי אי אפשר להכיר בלי הבחנה [=בלי להתבונן] אם הוא שיער שלה או של אחרת".

◄ שו"ת חסד לאברהם, לפני מאות שנים: "שנראה כאילו הולכות בשערות עצמן מגולות… שניהם דומין זה לזה ואין היכר כלל בין פאה נכרית לשערות עצמן".

◄ ברכת שלמה (דף ח', נדפס בתרפ"ח): "התחילו עתה ללכת בפאות העשוייין משערות קצרות תלויים באופן שאין ניכר כלל אם היא נשואה או פנויה, ונראה ממש כהולכת בגילוי שיער"…

כעת נחשוב שוב: אם עיוור היה רואה שזה פאה, שהיתה עשויה מ"קש ותבן" לדברי הרב דן סגל, וכל זה לפני חמישים שנה, מדוע אסרו כל הפוסקים הנ"ל? האם שגו במציאות?

ברור שאין לזה שחר, ומפורש בדברי הפוסקים המתירים שמותר פאה אע"פ שלא ניכר כלל. וזוהי בדיוק נקודת המחלוקת בינם לבין האוסרים, וכנ"ל.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: